עומדים אנו ימים ספורים, לפני יום הגדול והק’ י שבט יום ההילולא של רבי יוסף יצחק (הריי”צ) והתחלת הנשיאות של הרבי בדור השביעי.
לפנינו המשך טעימה מרתקת מהתוועדות בישיבה עם הרב מנחם מענדל גרונר, משגיח ראשי בישיבה, המשתף אותנו בסיפורים ועובדות מרתקות מזיכרונותיו הקרובים עם הרבי בימי האור, כיצד לחזק את הקשר הנצחי עם הרבי ולהביא את זה לחיינו היום-יומיים שלנו, ובחינוך ילדנו היקרים הדור הבא שלנו. התקווה הגדולה כשם שאצל יעקב אבינו זכה להיפגש עם בנו, על אחת כמה וכמה אצלנו! חלק ב’ עובדות וסיפורים מרתקים לכל אורך ההתוועדות!
• מה הגיב הרבי כאשר אף אחד לא זכר את הניגון “ניעט ניעט ניקאוו”?
• על מי נאמר הכי הרבה פעמים שבכה?
• איך להמשיך להיות בשמחה למרות כל הקושי?
• מדוע ה’ ‘שותל’ לנו ניסיונות והתמודדויות בחיינו?
• למי הרבי אמר ב”בית הרב לא נוהגים לומר ישר כוח”?
• איך הרבי יגיב אם העולם יישטף במים בעוד שבועיים?
• וגם מה השיב הרב גרונר למי שניסה לנתק אותו מהבן שלו?
התמליל המלא של הדברים המרתקים:
אני זוכר בי”ב תמוז תשכ”ה לא הכירו עדין את הניגון ניעט ניעט ניקאוו, (אין עוד מלבדו ברוסית) הרבי היה בשנת אבילות (על אמו הרבנית חנה ע”ה), וביקש שינגנו את הניגון ניעט ניעט ניקאוו, ולא ידעו את הניגון. הרבי חיפש מישהו שזוכר את הניגון, נהיה שקט, והרבי אמר: אף אחד לא זוכר את הניגון? ופתאום הוא אמר: אם לא תנגנו, אני אגיד את ה’הדרן’. זה כמו איום, כי ה’הדרן’ זה פלפול בנגלה ויש הרבה שנרדמים ולא מבינים את זה, כך זה הסדר, אל דאגה אני לא אלמד אתכם את כל השיחה…
רק נקודה אחת, ידוע שיש פדיה בדרך מלחמה, יש פדיה באופן של שליטה, ויש פדיה שגם אויביו ישלים עימו, שהוא מברר אותו.
הרבי אומר שם שלגבי השבטים זה היה פדיה בדרך מלחמה, לגבי האבות הייתה פדיה בדרך שליטה ז.א. שהאויב לא קיים אצלו כלל, בניגוד ליוסף ש’בירר’ ותיקן את האויב, זה הדרגה הכי גבוהה. השאלה שנשאלת היא: בתורה כאשר מחפשים על מי נאמר הכי הרבה שהוא בכה? לא על ג’ האבות, אלא על יוסף!
כתוב “ויבך”, שהוא שמע שהאחים מדברים, הוא בכה, כאשר הוא ראה את בנימין, הוא בכה, כאשר הזדהה בפני האחים שהוא יוסף, הוא בכה.
ועוד דבר, ליוסף היה הכי קשה בבית סוהר וכו’.
ובכל זאת הרבי אומר שהוא היה פדייה בדרגה הכי גבוהה שמשמע מזה שאצלו היה הרבה יותר בקלות! אז הוא אמר לשלוחי הרבי, יש הרבה שלוחים שיש להם בעיות, לא בעיות רגילות. לאדם שיוצא לעבדותו מה הן הבעיות שלו? מקסימום אין לו מספיק משכורת ולא מעבר לזה. לשלוחי הרבי יש בעיות גדולות בהרבה, יש אנשי הקהילה, יש אנשים עם דרישות כאלה, ויש כאלה שלא רוצים לתמוך בנושא הזה והזה. ופה צריך לבנות בית חב”ד וכו’, אבל ניסים ונפלאות שומעים שם.
יש שליח שהגיע למקום ואמרו לו לך מכאן, אנחנו ברחנו מניו יורק, כי אנחנו לא רוצים לראות יהודי עם זקן, אז באת לרדוף אחרינו? ויש כאלה שאומרים חב”ד כ”כ גדולה ויש אצלם הרבה כסף, מה אתה צריך כסף מאיתנו? הם כולם חושבים שיש מרכז חב”ד שיש לו מליונים והוא שולח את השלוחים…
אז יש להם בעיות גדולות, ואף על פי כן, זה דרגה של יוסף! יש בחורים שיש להם בעיות וטוענים שיש להם מכשולים, וזה נכון אני לא ממעט בזה, אבל ביחס לבעיות השלוחים, שלהם יש סיפורים מסמרי שיער… קחו למשל סיפור אמיתי: מישהו הבטיח לבנות בית חב”ד, וכבר באו לקנות, ופתאום החליט לתרום למשהו אחר והשליח נתקע עם הבנק. ושלוחים שאין להם מנין ליום כיפור ויש להם תשע והם ‘משתגעים’ למצוא עשירי, ומגיע כבר נעילה בלי מנין! כמה כסף הוא שילם על השכירות והבטיח לבעלי בתים שהגיעו, שיהיה מנין!
ואעפ”כ רואים את השמחה שזכו להיות שלוחים של הרבי! זה דבר שלא יכולים להבין! וזה ענין של יוסף, עם כל הצרות שהיו לו, הוא ידע איך לחיות עם זה!
לא יודע עם סיפרתי לכם את הסיפור הזה: היה יהודי שהיה זמר מפורסם מאוד בכל העולם, לפני ארבעים שנה, מי שבגילי זוכר את השם ג’ן פילס. באותו זמן הוא היה חולה בקליפורניה באחד מבית הרפואה והגיע השליח המקומי יום יום לדבר איתו, לעודדו ולהניח לו תפילין, לאט לאט הוא חזר לאיתנו ונהיה שרוף על חב”ד, התעניין בחב”ד ברבי ובכל עניני היהדות וניהיה אוהד חב”ד.
באותו זמן היו צריכים לעשות מסיבה לכבוד יום הולדתו של הרבי, עשו את זה בקונגרס, או בסנאט, בכל אופן בבית הלבן, נשיא ארה”ב לא השתתף אבל השתתפו כל ‘המי ומי’ בממשלה בארה”ב וגם בסנאט. היו צריכים להביא מישהו מ’בחוץ’ שידבר על הרבי, שהרי אם יביאו מישהו עם זקן חב”דניק, שידבר על הרבי זה לא יגיד להם כלום. אז הביאו אותו. לא היה אף אחד שלא ידע מיהו, כולם הכירוהו, היה להם כבוד גדול שהוא הגיע לאירוע לדבר.
הוא פתח את דבריו: אני לא נואם, אין לי כשרון נאום, אני במקצוע של זמר.. אבל אמרו לי לדבר, מה זה הרבי, לכבוד יום הולדתו. אז הוא נתן משל, על פי המושגים שלו כמובן. באותם שנים המדענים כבר התחילו לדבר על התחממות העולם, ובגלל התחממות הקרח בקוטב הצפוני הקרח ימס ויפול לים, והם טענו שהים יעלה על גדותיו ויש חשש גדול שזה יכסה שטחים נרחבים מהיבשה.
הוא המשיל משל: מה יקרה אם המדענים יגידו שבעוד שבועיים המים שבים ישטפו את העולם כמו במי המבול, מה יעשו? היו שם מאות אנשים מאוד חשובים מחברי הקונגרס והממשל בארה”ב. והם ישבו מרותקים… יבוא הכומר ויגיד: עוד שבועיים כולם מתים, אז צריך להתוודות. יבוא האתאיסט ויגיד צריך לנצל שבועיים להנות ולהתפקר בצורה טוטאלית. יבוא [ הוא לא אמר: להבדיל] הרבי ויקרא לכל החסידים שלו ויאמר להם: יש לנו עוד שבועיים ללמוד איך שורדים מתחת למים. כיוון שהחיים הולכים להמשך!
אז הוא רצה להמחיש איך שהרבי הופך כל בעיה לאתגר שהולכים לחיות איתו! והרבי גם אמר את זה, שכל הענין של לחם חינם זה לא בשבילנו, יהודים צריכים לעבוד קשה בשביל זה, ואז זה דבר אמיתי.
קחו דוגמא מוחשית, שליח שעבד קשה לאסוף פרוטה לפרוטה כדי לבנות בית חב”ד, והוא השיג את כל הכסף, ויש יהודי שזכה בלוטו ובנה בית חב”ד, אצל מי הבית חב”ד יותר שמור ויותר יקר? זה שעבד על זה! וזה מה שהרבי רצה, שנתמודד. ולכן בחור שלומד בישיבה והכל הולך לו ‘חלק’, תעמיד אותו פעם בפני נסיון, לא בטוח שיעמוד בזה, אבל בחור שיש לו כל הזמן ניסיונות וכל הזמן הוא עם איזו תקלה או הפרעה, או דברים מדומיינים או באמת דברים אמיתיים, אבל הוא עובר את זה והופך את הניסיון ומתמודד עם זה לטובה, אז בשביל הרבי היה זה נחת רוח גדולה שאין לתאר!
היה מישהו שאמר שהוא לא בונה בניינים למוסדות שלו בלי כסף. הרבי אמר על זה: חכמה לבנות בנין עם כסף? החכמה לבנות בנין בלי כסף! זה לא שהרבי עושה ממנו צחוק ח”ו, פשוט מאוד: יש לך התמודדות, תדע איך להתמודד עם זה ואדרבה לנצל את זה! ומזה תראה הצלחה הרבה יותר!
אז זה צריכים ללמוד מהשלוחים, וזה לומדים מאד חזק מהשלוחים שכל אחד עם ההתמודדויות שלו ואף על פי כן, הוא יודע שהוא עושה שליחות של הרבי.. כל אחד בצורה אחרת, יש כאלו שיש להם הצלחות והישגים מאד גדולים, ויש כאלו שמתמודדים עם דברים קטנים אבל קשים, מצד הרבי הכל בשווה! לרבי אין הבדל, הרבי לא ב”פוליטיקה”…
היתה לי בעיה לפני שנה שבחרתי לי בבאנקט (כנס מיוחד ועוצמתי החותם את הכינוס השלוחים העולמי בניו יורק) מקום ישיבה עם הבן שלי בצד האולם ולפתע אני מוצא שנתנו לי שלחן בקידמת האולם, בשולחן המרכזי של המכובדים ב”מזרח”, אני שואל מי עשה את זה? אמרו לי ר’ משה קוטלרסקי. אמרתי לר’ משה קוטלרסקי בחרתי בשלחן עם הבן שלי, למה ניתקת אותי מהבן שלי? הוא השיב לי, חשבתי שיהיו לך טענות למה אתה יושב בצד, אז רציתי לכבד אותך לשבת קדימה, אמרתי לו אתה רוצה לכבד אותי תשאיר אותי איפה שאני.
אז השנה בחרתי עם בני שלחן בצד, וב”ה הוא לא שלח אותי לשבת עם המכובדים, עדין לא הגעתי לגיל הזה ואני מתפלל לה’ שלא אפול בתאווה הזו של הכבוד…
כל זה מצד אלו שמארגנים את הכינוס, יש להם חשבונות של מי ידבר ומי ינאם ומי לא וכו’, הולך שמה שמח… אבל מצד הרבי השליח הפשוט שנמצא בעיר שלו, גם בחור שהולך למבצעים, זה שליחות של הרבי, יש לו לפעמים התמודדויות והוא מצליח לפעמים להניח תפילין ליהודים במקום ‘קשה’, הצליח להניח תפילין בסך הכל לארבע יהודים, או לשש יהודים תפילין, אח”כ הוא חוזר וקורא בעיתון ‘כפר חב”ד’ וכדומה, שיש שלוחים שעשו המון המון, והוא מרגיש שהוא רק בורג קטן. זה לא נכון! מצד הרבי יכול להיות שאתה שווה יותר ממה ש’ההוא’ עם כל הגבירים שלו ועם כל הכבוד שלו עשה, יכול להיות שהפעולה שלך היא הפעולה שתביא את המשיח. ודווקא השברון לב ואי ההרגש העצמי הם החשובים!
יש שליח שהרבי שלח אותו פעם לשליחות מאד קשה, והוא הצליח, וכשהוא חזר הוא עמד ליד המעלית, שהרבי יצא ויראה אותו ויגיד לו ‘ישר כוח’, כשהרבי יצא הוא קלט מיד מה הסיבה שהוא עומד שם. כי הרי הוא כתב כבר לרבי על השליחות ועל ההצלחה, וכשהרבי יצא הוא אמר לו: בבית הרב לא נותנים ישר כח”, הרבי אמר לו את זה כדי לפייס אותו.
יש שליח שעשה, ולא פעל גדולות ונצורות, הוא אפילו לא מבקש מהרבי ישר כוח, הוא מתבייש! אבל זה נקרא שהוא הצליח במצב שהוא עמד בו הרבה יותר. דוגמא נוספת מהישיבה, יש בחור שהלימוד אצלו הולך בקלי קלות, ויש בחור שהולך לו קשה מאד והשקיע זמן רב עד שהצליח להבין את הסוגיא, אבל סוף סוף הוא הצליח ללמוד דף גמרא ותוס’ ולהבין אותו, הוא התמודד! הבחור שיודע ללמוד ויש לו ראש טוב וכבר למד כמה שנים טוב, יודע הרבה יותר טוב מהבחור הראשון, נכון מגיע לו צל”ש, וכולם מתפלפלים איתו, אבל כעת אנו מדברים מצד הענין, מצד הנחת רוח שזה פועל למעלה…
