ממשיכים להאמין גם כשלא מבינים

בימים אלו אנו מציינים ל”ב (32) שנים לאירוע המוחי שאירע לרבי בתאריך כ”ז באדר תשנ”ב (1992) עד ליום המר ג’ בתמוז תשנ”ד (1994) בהם הפסקנו לראותו עדי נזכה לגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

ימי מלחמת “חרבות ברזל” בארצנו הקדושה, מוסיפים עוד יותר בחושך הכפול גם ככה, והשאלות הקשות לא מפסיקות להישאל.
מבחן האמונה!

הרב זושא אלפרוביץ משפיע ראשי בישיבה, במשא מאלף במיוחד לימים אלו. משתף זיכרונות מהשליחות של הרבי אליה זכה להימנות בשנת תשל”ח. על המתח והפיצוצים שנשמעו ברחובות ירושלים באותם ימים ועל הביטחון שמילא אותם למרות הכול. מסביר כי הרבי הכין אותנו במיוחד לימים אלו. הכל כבר נכתב במאמר שחילק בעצמו זמן קצר לפני כ”ז אדר בשנת תשנ”ב, טרם החל ההעלם וההסתר הגדול.
עושה סדר בדברים, נותן את התקווה ומחזק את האמונה גם ובעיקר כאשר זהו נגד השכל הישר.
חושף את השיטה הנכונה, כיצד להמשיך להיות נאמנים גם לפעמים כשלא מבינים.

טעימה איכותית מהתוועדות פורים קטן בישיבה. חלק שני – זיכרונות מהשליחות של הרבי לארץ הקודש בשנת תשל”ח.

להתוועדות המרתקת המלאה לחצו כאן 

צילום תמונה ראשית: דו”צ

תקופה מתוחה

בתקופה הראשונה שבאנו לארץ, (לאחר שזכה להימנות על הקבוצה ששלח הרבי לארץ הקודש בשנת תשל”ח) היתה אז תקופה מאוד מתוחה בירושלים. לא-עלינו היו פיצוצים באוטובוסים כמה וכמה פעמים. אני זוכר ששמענו את הפיצוצים, ידענו מה זה. אנשים היו נהרגים. פעם ר’ טוביה בלוי הזעיק אותנו ביום שישי קרוב לכניסת שבת, 2 תלמידות מתיכון ‘בית חנה’ נהרגו והיה צריך ללכת להלוויה. היה ממש לפני כניסת שבת, חזרנו מ בית העלמין ‘הר הזיתים’ דקות ספורות לפני הדלקת נרות. היתה תקופה מאוד קשה, בשנת תשל”ח. מטבע הדברים אנחנו הסתובבנו בירושלים, אני יכל להגיד על עצמי, בלי פחד כלל, כי ידענו שהרבי אמר ‘עלי ועל צווארי’. (קיבל אחריות עלינו) ידענו שהרבי אמר עלי ועל צווארי וזה היה בשיא הפשיטות, האמנתי בזה בשיא הפשיטות.

כאן אנחנו באים לנקודה של אמונה ‘ויאמינו בהוי’ ובמשה עבדו’, שזה הנקודה שהרבי מדבר עליה במאמר של ‘ואתה תצוה’ שהרבי חילק בפורים קטן תשנ”ב, זה המאמר האחרון שיצא מוגה מהרבי, לפני כ”ז אדר. זה המאמר שחסידים תפסו אותו למאמר של הנתינת כח של הרבי לתקופה של אחרי כ”ז אדר, ג’ תמוז וכו’ שהפסקנו לראות את הרבי. ובגלל שבמאמר מדובר על משה רבינו, “ואתה תצוה”, על הנתינת כח של משה רבינו, ובנתינת כח של משה רבינו גופה, בכמה אופנים, בכמה שלבים אחד אחרי השני, שנקודתם של כל הג’ אופנים הוא, העניין של האמונה העצמית. מתחיל מהעניין הראשון, אלא שבעניין הראשון, העניין של האמונה העצמית בא על ידי ביטוי בהמשכת האמונה בדעת. בעניין השני, העניין של האמונה העצמית, בא על ידי ביטוי במסירת נפש בזמן הגזירה. ובאופן השלישי האמונה העצמית בא על ידי ביטוי כפי שהרבי מסביר שם במאמר.

אמונה עצמית

אבל בכל אופן הנקודה של המאמר – החוט השני של המאמר, זה האמונה העצמית. מה הכוונה של האמונה העצמית? שגם כאשר יש קושיות על האמונה, גם כאשר האמונה לא באה בצורה חלקה, שיש קשיים באמונה, ועל דרך דוגמא כפי שהיה אצל אברהם אבינו, שהקב”ה אמר לו ‘כי ביצחק יקרא לך זרע’ ואחר כך הקב”ה אומר לו העלהו לעולה, שזה לכאורה סתירה בין אחד לשני, וממה נפשך? אם הוא צריך להאמין בזה שהקב”ה אמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע, אז אין מקום להעלות את יצחק על המזבח. ואם הוא יאמין בזה שהקב”ה אומר לו ‘העלהו שם לעולה’, אז איפה ההבטחה שביצחק יקרא לך זרע? כך שכביכול הקב”ה סותר את עצמו, ושכל אנושי לא יכל להבין את זה בשום פנים ואופן, זה לא הולך ביחד! לא הכוונה שיש כאן שכל נעלה יותר, זה סתירה! כל שכל לא יכל לקבל סתירה, גם שכל נעלה ביותר, יש לו גדרים חדשים משלו, אבל שיהיה גדר והיפוכו – זה לא יכל להיות על פי שכל. וכאן יש גדר והיפוכו, הקב”ה מצד אחד אומר לאברהם כך וכך, אחר כך אומר לו דבר שסותר את זה ואברהם צריך לקבל את זה. ואברהם לא שאל שאלות והאמין בקב”ה והלך וכו’. זה הפשט אמונה עצמית.

מה הרבי דורש במאמר האחרון שהוא נתן לנו? שזה סימן שבזה יהיה העלם והסתר. ועל זה אנחנו נצטרך נתינת כח מהרבי על העניין של אמונה. ואמונה גופה, אמונה עצמית. שהכוונה בזה היא, שיתכן שיהיו לך קושיות, ויתכן שיהיו לך שאלות ויתכן שהקושיות שיש לך הם קושיות לגיטימיות, לא כתוב באף מקום שעל כל דבר יש תשובה. יש דברים שהם עדיין בגדר שאלה, ואין תשובה עליהם.

הזכרנו כאן לאחרונה מה ששמענו מהרבי בוידאו, הרבי אומר לזוג יהודים שעוברים על יד הרבי, שהיה סיפור עם פיצוץ מטוס בשנת בתשמ”ט, שהמחבלים פיצצו מטוס אמריקאי בשמי אירופה, והבן שלהם יהודי היה שם על המטוס ונהרג. הם באו אל הרבי בחלוקת הדולרים בשנת תש”נ, ושאלו את הרבי מה הרבי יכל לומר להם? והרבי הגיב ואומר להם, היתה השואה והקב”ה טרם הגיב על כך, אז אין מקום לשאלות כמו אלו.

התשובות המלאות

מה הרבי עונה להם? הרבי לא עונה להם שום דבר, הרבי לא אומר להם אני הולך להסביר לכם. הרבי לא אומר להם אני הולך להניח את דעתכם, הרבי לא אומר להם אני הולך לתרץ לכם את הקושיה, הרבי אומר להם אדרבה יש קושיות הרבה יותר חזקות ואנחנו ממשיכים לחיות איתם. ומי יתרץ את הקושיות האלו – אומר להם הרבי, משיח. לפני ביאת משיח לא יהיה תשובה על השאלה הזאת, ולא אמורה להיות תשובה על השאלה הזאת. ישנם קושיות שאין עליהם תשובות. הטבע של יהודי הוא, שיהודי יכל לסבול שיש שאלות ויש קושיות, ויהודי מאמין והולך הלאה. אמונה אין פירושו שכל דבר נוח לי. ואני תירצתי את הקב”ה בכל מכל כל, לא זה הפשט אמונה. אם אני מתרץ את הקב”ה לגמרי, אינני זקוק לאמונה, אז גם השכל מסכים. אז אין שום בעיה! אמונה אני צריך, במקום שהשכל נגמר ולא רק שהשכל נגמר אלא שהשכל מתנגד, ולא רק שהשכל מתנגד, אלא השכל מקשה, השכל חוסם אותי. והשכל לא נותן לי ללכת הלאה, כמו שהמלאך חסם את הדרך של האתון של בלעם, חסם את הדרך, אי אפשר ללכת הלאה. אין מקום, אין תשובה, אין תירוץ חד משמעי, אין מה לומר. יש כאן סתירה יש כאן עניין שלא מובן, ואין לי מה לומר, אני לא יכל לענות לך. ואף על פי כן אני יהודי מאמין ואני ממשיך עם הקב”ה בכל זאת. וזה הפשט אמונה, וזה המבחן של אמונה. זה הפשט ‘בך יאמינו לעולם’ אחרת אין זה אמונה. אחרת האמונה מוגבלת.

אמונה בלתי מוגבלת, שזה גם נכלל באמונה עצמית, שאני מאמין עד בלי גבול. מה שלא יעשו, ומה שלא יגידו ומה שלא יהיה, אני ממשיך להאמין, אחרת אין זה אמונה עצמית, וזה מה שהרבי נתן לנו במאמר של ‘ואתה תצוה’ דהיינו, הרבי כאילו אומר לנו, אני יודע שאתם תהיו במצב לא פשוט, ויהיו לכם קושיות. כאשר היה ג’ תמוז הראשון והפסקנו לראות את הרבי, היו מלא קושיות. היה יהודי שטלפן אליי כמה ימים אחרי ג’ תמוז ואמר לי שהוא מלא קושיות, זה לא סתם היה ג’ תמוז, זה היה ג’ תמוז עם פצצה. כשחזרתי לישיבה, (נסעתי באותו יום וחזרתי אחרי יומיים), הבחורים שהיו כאן, היו להם מלא קושיות, קושיות מכאן עד להודעה חדשה… הדברים לא התקבלו. אתם צריכים להבין, (לשם המחשה) בשיחת השבוע שיצא לקראת י”א ניסן תשנ”ד, אחרי הסטרוק השני, אחרי כ”ז אדר תשנ”ד, הכותרת היתה, הנקודה של הכתבה הראשית היה שם, שאנחנו בטוחים בכל ה100 אחוז שהרבי ייצא מזה. ואם אתם שואלים אותנו איך אנחנו יודעים? אנחנו יודעים! זה היה כל כך מונח בהנחה פשוטה שזה לא יכל להיות אחרת… וכאשר הגיע ג’ תמוז היה מאוד מאוד קשה, זה לא היה פשוט. בחורים שאלו, מבוגרים שאלו. לומר שיש תשובות מלאות לכל השאלות, אין תשובות מלאות. עם כל הביאורים ועם כל ההסברים, בסופו של דבר הרבי בעצמו צריך לתרץ, ועד שהרבי לא יחזור ויתרץ, אז אנחנו לא נדע בבירור את העניין, עם כל ההסברים שאנחנו מנסים להסביר לעצמנו, אי אפשר להבין מה זה הדבר הזה. ואף על פי כן מאמינים. זה עצמו המבחן של האמונה, זה הפשט מבחן לאמונה, הקב”ה אומר לך כך ועושה אחרת ואתה ממשיך להאמין בו.

מהו המופת?

ידוע הסיפור עם ר’ שמואל גוראריה שהיה סוחר והוא נפגש בעת מסחרו עם כל מיני חסידים, עם כל מיני אדמו”רים אחרים, פעם אחת נפגש עם כמה מהחסידים, כל אחד התחיל לספר סיפור מופת מהרבי שלו. אמר ר’ שמואל גוראריה, גם אני יספר לך מופת מהרבי שלי. מה הוא מספר? שהוא התייעץ עם הרבי הרש”ב בקשר לאיזשהו עניין במסחר, הוא רצה לעשות ככה והרבי אמר לו לא, או כן, בכל אופן, הוא עשה בדיוק כמו שהרבי אמר, והפסיד המון כסף. זה הסיפור שהוא סיפר. שאלו אותו החברה מה המופת כאן? הוא אמר להם, המופת הוא שאני נשארתי להיות חסיד, זה המופת!

בחוגים אחרים המופת הוא, שהרבי עושה מופתים. (עכ”פ פעם היה ככה…) ולכן החסידים הם החסידים של הרבי. ברגע שהרבי יפסיק בעל מופת, אז אין לי צורך ברבי כזה, אני צריך רבי בעל מופת…

אצל חסיד חב”ד המיוחד הוא, שהוא חסיד לא בגלל שהרבי עושה לו מופתים, אלא גם אם הרבי יגיד לו דבר שמשום מה היה אחרת, איני יודע למה, הוא נשאר נאמן לרבי בתכלית, אני לא זז ממנו! אם כך היה אחרי שהרבי אמר, אז כנראה שכך צריך להיות ואני מקבל את זה והולך הלאה. לא מנסה אדמ”ורים אחרים או פתרונות אחרים ועצות אחרות כביכול.

גם זה שאל אותי בחור לאחרונה האם יש מקום כאשר יש למישהו בעיה לגשת למישהו אחר (לבקש ברכה/עצה) התשובה היא חד משמעית לא! לנו יש רבי שלנו, אם אפשר לעשות את זה בכל מקום, אז גם הרבי שלנו יודע לעשות.. ואם משום מה הרבי שלנו לא יעשה . אז א. עדיף לך שלא יעשו. ב. גם בלי המילה עדיף, אם הרבי לא עושה לך, אז אתה לא צריך את זה! אז תישאר עם הרבי שלך כמו שהוא בלי העניין הזה, בלי המופת הזה, כי הרבי שלך יודע מה טוב עבורך, והוא יודע מה אתה צריך ולך עם הרבי שלך. זה מבחן ל’התקשרות’ מבחן לאמונה, ברבי, בהקב”ה. ‘מקושר’ זה לא הפירוש על תנאי, אמונה בהקב”ה זה לא אמונה על תנאי, זה אמונה אמיתית!

אני זוכר פעם, לפני 40 שנה (בשנת תשמ”ב) נכנסתי לבנק בקרית גת, ניגש אלי יהודי מבוגר היום כבר אין כאלו…  ניצול שואה, ואומר לי, מי היה זה שאמר (כלשונו) את ה”שטות” הזאת, אל תירא מפחד פתאום, ומשואת רשעים כי תבוא? מה אני יענה לו?! אלו היו היהודים, היה להם קשה ולא היה להם פשוט. כמה יהודים ירדו מדרכם לאחר השואה? אומרים שהרבי מגור ה”בית ישראל” אמר לאלו שעלו אח”כ ארצה, שהם ירדו מהדרך, שיתנו לו את הבנים שלהם, על האבות שהיו בשואה הוא לא בא בטענות, הוא התחיל לעבוד עם הבנים שלהם. זה לא היה פשוט, זה היה ניסיון גדול!

יש דברים שאנחנו לא מבינים. זה למעלה מהבנתנו. אבל בזה בא לידי מבחן הקשר שלנו עם הקב”ה עם עצמותו יתברך, שהוא למעלה מכל גדר. למעלה מהשכל. גם רבי שהוא קשור עם ‘עצמות’ אין סוף, גם הוא למעלה מגדר. וגם הוא לפעמים עושה דברים שאין להם אחיזה במציאות, בגדר השכל.

הקו של הרבי

כידוע מה שאמר ר’ משה לייב רודשטיין (המזכיר של הרבי) שמעולם לא הצליח לעלות על ה’קו’ של הרבי, הוא לא היה מסוגל לעקוב אחרי זה. כי כל פעם שהוא חשב שהוא כבר עולה על איזו שהיא שיטה או קו בהנהגתו של הרבי, אז הרבי אמר משהו חדש שסתר את כל מה שחשב! כך שאין דרכים קבועות, יכול להיות ככה, ויכול להיות אחרת. אלא מאי? זה הפשט אמונה, אני מקבל, אני מאמין, וככה אנו צריכים לדעת, גם אם יש למישהו מתוכנו שהקושיות גורמות לו כביכול, להתנכר ולהרגיש מחוץ למחנה על כל פנים, שזה מכניס לו קרירות בעבודת ה’, אז צריך לדעת, במקום לעבוד על כך שיחפש לו תשובות על כל השאלות – שבוודאי שעל חלק מהשאלות שלך יש תשובות – אבל על חלק מהשאלות שלך באמת אין מה להשיב. אז אתה לא החכם הראשון שהמצאת את השאלות הללו, גם הרבי דיבר על השאלות האלו, וגם גדולי ישראל דיברו על כך. ואף על פי כן הם המשיכו להיות גדולי ישראל, נאמנים להקב”ה, לתורה ולמצוות. למרות שהיו חכמים ואעפ”כ לא הפריע להם להמשיך הלאה וללכת עם הקב”ה עד מסירות נפש ממש.

וגם אם יש מתוכנו כאלו שמתמודדים עם בעיות מהסוג הזה, אז אתם צריכים לדעת שהרבי כבר הוציא את המאמר הזה, ואתה תצווה, עוד לפני כ”ז אדר, דהיינו שהמאמר הזה אמור לפתור את הבעיה. זה לא ספר החקירה, הוא לא בא לענות לך על כל השאלות שלך, הוא בא להגיד לך, שאתה בתור יהודי, צריך לעורר לעצמך את האמונה שבוודאי יש בך. עזוב את השאלות בצד, תתמקד באמונה שביהודי שיש בך, ותעורר את האמונה על ידי לימוד החסידות, ועוד לימוד ובשופי זוהי העצה עבורך. (איני מתנגד לדבר עמך באופן פרטי… אבל) שתדע שהעצה היעוצה בסופו של דבר, ככול שתרבה ללמוד בלימוד החסידות זה מה שיניח לך.

ידוע מה שהרבי הריי”צ (רבי יוסף יצחק) אומר בשיחות (הזכרנו בעבר) שהאדמו”ר הזקן הגיע למינסק או לשקלוב היכן שהיה צריך להיות הויכוח עם המתנגדים, והאדמו”ר הזקן על הבימה וניגן ניגון, ולא יותר. במקום לומר פלפול, כדי להיכנס לשקלא וטריא עם הלומדים במקום, הוא ניגן ניגון, וירד ורדפו אחריו אברכים גאונים שהיו מקושרים אליו לגמרי, עזבו את כל השאלות שלהם, הם נדבקו באמת של האדמו”ר הזקן, לאמת האלוקית שלו!

גם לכל אחד מאיתנו יש אמת אלוקית בנפשך, אלא מאי? לפעמים זה בהעלם והסתר. צריך לעורר את זה ואפשר לעורר את זה, והדרך היא על ידי לימוד החסידות. שב ותלמד חסידות בלי דעות מוקדמות, ותן לחסידות לחלחל בך, ותראה שהבעיות האלו יפסיקו להציק לך.

הרבי הצמח צדק ענה למי שנכנס אליו, ואמר לו שיש לו בעיות ספקות באמונה, השיב לו הצמח צדק, ומה איכפת לך?  בשביל מה באתה אלי? אלא מאי? זה מפריע לך! סימן שאתה כן מאמין. אלא שהאמונה נמצאת ברובד יותר עמוק בנפש. בגילוי כביכול יש לך ספקות. וצריך לדעת שבעומק הנפש כולנו מאמינים. כאשר יהודי נלחץ לקיר, מתגלה האמונה שלו. אלא מאי לפעמים זה לפני הפטירה שלו, אז למה צריך לחכות עד אז? עד ביאת משיח, וחמש דקות לפני כן, נצהיר שכולנו מאמינים… צריך להאמין היום!

מנהרה חשוכה

זאת החכמה, שגם כאשר שורר חושך, קושיות ולכאורה יש מקום ללכת לצד השני, כתוצאה מכך שכביכול איני מאמין. עזוב את השאלות שיש לך באמונה, תתמקד בחסידות, באמת, בתורה, לך בדרך שהלכו לפניך גדולי ישראל, בדרך שהלכו בה רבותינו נשיאנו, בפועל ממש. מה אתה חושב שכל זה היה לשווא? אתה חושב שהם טעו, שהם היו טיפשים? לא! הם הלכו עם האמת, והאמת הזאת תתגלה, בקרוב ממש כאשר משיח יבוא, בינתיים אנחנו עוברים מנהרה חשוכה, וזה לא אומר שככול שאנחנו מתקרבים למשיח הולך להיות יותר גילוי אור, מסתבר להפך לכאורה, נהיה יותר חשוך, ויותר קושיות, ודברים כאלו שלא שמענו עד היום אפילו כזה דבר. ועד פלא ועוד … והקב”ה כל יכול כשם שיכול להתגלות עד אז סוף, כך הוא יכול להעלים את עצמו עד אין סוף.

אנחנו אומנם מבקשים ואוצרך הטוב לנו תפתח. אבל לפעמים הקב”ה מתנהג בדרך משלו, ואנחנו צריכים להיות נאמנים לו, זה לא פשוט, ואני לא חושב שבחור שיש לו בעיה, זה בגלל שלו אישית קרה משהו, ולכן הוא מתקומם, בתאוריה יש לו בעיות, צריך לדעת שיש לעזוב את התאוריה, אינך מבין הכל, ואתה לא אמור להבין הכל! ואינך יכול להבין הכל. חסר לך ידע עדיין, תמשיך ללמוד ואולי יש דברים שתבין בהמשך. אבל גם לו יצוייר שהיית הלמדן הכי גדול, שלמדת כל התורה כולה, הן בנגלה והן בחסידות, ואין ספר שלא עברת עליו עדיין… ויש לך עדיין קושיות חזקות, אין הכי נמי ! (נכון) יהיו לך קושיות גם אם תגמור את כל ספרי החסידות… ולמשל את השואה לא תוכל לתרץ! נו אז מה? לכן צריך להסיק מזה שצריך לעזוב את הקב”ה ולומר אם הוא היה מסוגל לעשות כזה דבר אני לא מוכן ללכת איתו? במי אתה נלחם?! נכון שזה מקומם, השכל שלנו לא מסוגל להכיל את זה. אבל בזה שתלחם עם הקב”ה לא תצליח! זה לא יקח אותך לשום מקום.. הקב”ה נשאר הקב”ה! והמסקנא היא, לא שהוא לא קיים, המסקנא היא (ולכן היו כאלו בשואה שפרשו מהדרך כי הם התקוממו נגדו. גם הם האמינו. הם הגיעו למסקנא) שאם הקב”ה עושה ככה, אז הם כועסים עליו וכו’, נו, תגיד שהם הגיעו למסקנא שהקב”ה לא קיים… לא כדאי לך ללכת בדרכים כאלו… תדע לך שחסידות זה אמת! והרבי זה אמת! והקב”ה זה אמת! וצריך ללכת עם זה, האמונה של יהודי בהקב”ה גם זה אמת!

להמחיש נשמות

אומרים שהרבי הריי”צ (רבי יוסף יצחק) אמר פעם, לאיזה אפיקורס, אני לא יודע באיזה מצב זה היה, אם אתה רוצה אני יכול להראות לך במוחש נשמות! להמשיך לך נשמות ולהראות לך אותם, שזה יהיה עניין מוחשי.

אני מתאר לעצמי שהרבי הריי”צ לא התכוון להמשיך נשמות מה שנקרא היום ‘סיאנס’ שמתקשרים עם נשמות.. שמעתי פעם שלאחר ג תמוז היו כאלו שניסו כביכול לעשות “כך וכך” והם קיבלו תשובה שזה בלתי מושג… שאי אפשר להגיע לשם. כך שצריך להבין שהרבי הריי”צ אמר כך, הוא לא התכוון לכאלו דרכים אלא לפועל ממש, שיש לו את הדרכים משלו להראות שיש נשמות, והן קיימות, אפשר להראות אלקות במוחש!

הקב”ה רוצה שנאמין בו ובמכוון מסתיר את עצמו ועושה דברים פלאיים, תמוהים וסותרים, כדי לנסותנו באמונה, ואנחנו צריכים לעמוד חזק ולהבין שזה המסר של הרבי במאמר “ואתה תצווה” שהיה לפני 30 שנה והדרך להתקשרות עם הרבי להמשיך להאמין בו, על אף שהוא בלתי מושג ובלתי מובן וכו’ . יש מספיק שאפשר להבין, אבל בסופו של דבר צריך את האמונה.

לחיים ולברכה!