לכבוד יום הבהיר ח”י אלול, יום הולדת שני המאורות הגדולים, רבי ישראל הבעל שם טוב נ”ע מייסד החסידות הכללית, ורבי שניאור זלמן נ”ע (בעל התניא ושולחן ערוך הרב) מייסד חסידות חב”ד. אנו מגישים טעימה איכותית מהתוועדות בישיבה עם הרב זושא אלפרוביץ משפיע ראשי בישיבה גדולה, על החשיבות להאיר את חיינו באור החסידות.
חלק ב מהתוועדות “תומכי תמימים של דורנו”.
- האם אכן דורנו כל כך חלש?
- מה התבטא הרבי לגבי עבודתו עם עצמו?
- מדוע נבהל האדמו”ר מרוזין כאשר נכנס אליו חסיד ללא הכנה?
- על מה התבטא הרבי הרש”ב: טוב שלא כתבת אלי עד עכשיו?
- איזו עבודה עושה הרבי עם אנשים כערכנו?
- האם שווה להיות “חכמה שבכלום”?
- מהי העצה הנכונה בדורנו על מנת לזרז את ביאת משיח ?
- מדוע חשוב לשלוט על עצמי דווקא בענייני היתר?
- וגם מה היה הסיפור עם נטורי קרתא במטוס בשנת תשנ”ח?
ב”ה
אין מצווה להיות חמור של הרבי ! נכון שגם עם חמור ניתן לקיים מצוות עשה אבל החמור הוא בכל אופן בהמה טמאה, עדיף להיות אדם! בתור אלו ששייכים לרבי אנחנו צריכים להיות קצת מזוככים, לא בהמות גסות, לא הכוונה שאם הרבי דורש ביטול, יש ביטול! אבל לא משנה מי אני ואיך אני, הרבי יקבל אותי כמו שאני, כי אני בטל. אלא הרבי רוצה שתהיה בעצמך מזוכך!
הרבי רוצה שנעבוד על עצמנו, שנעלה את עצמנו, שנחשוב חסידות, שנתפלל קצת, שלא נגיד כל דבר מה הרבי אומר, אני בעצמי מוכן, אני לא יודע מה.. אבל הרבי אומר… מה אתה אומר? מה אתה חושב? מה אתה רוצה? למה שבאמת לא נהיה חסידיים?
דיברנו על השיחה של הרבי בכ”ח ניסן בו הרבי דורש “עשו כל אשר ביכולתכם” להביא את הגאולה, אל מי הרבי פונה? בתור חסידים שלו, מאיתנו לא מסתפקים במועט, שרק נניח תפילין, נשמור שבת, נאכל מזון כשר. מאיתנו דורשים להיות חסידים!
כשם שמיהודי שברחוב דורשים להניח תפילין, ומיהודי שהוא לא חסיד, דורשים ללמוד חסידות, מאיתנו נדרש להיות חסידים דווקא! כדי שמשיח יבוא, צריכים שאלו שנמצאים בתומכי תמימים (או אלו שלמדו בתומכי תמימים) יהיו חסידים, אלו שלא נמצאים בתומכי תמימים, מספיק להם לקיים את המצוות כמו שהם מקיימים, אבל מתלמידי תומכי תמימים ומחסידים, נדרשים להיות חסידים, ומה הכוונה להיות חסידים? לעבוד על עצמם. כמה שאנחנו כלום, בכלום גופא יש מדרגות, אני לא חייב להיות כלום שבכלום, אתה יכול להיות כלום, חכמה שבכלום, בינה שבכלום, דעת שבכלום, חסד שבכלום, למה אתה צריך להדר להיות כלום שבכלום, אפס שבאפס.. תהיה משהו שבאפס! אל תהייה אפס אפסים. נכון אמנם שהרבי צריך להיות שבטלים אליו, אבל הרבי רוצה שנעבוד על עצמנו שנעלה את עצמנו.
צריכים להפסיק להיות אגואיסטים, רק מה שאנחנו אוהבים, רק מה שאנחנו רוצים, רק מה שנוח ונעים לנו.. לא רק מצד הביטול, גם מצד עצמנו, צריכים להיות בני אדם, לא להית בעל חי, לא להיות בהמות.
בשנת תשנ”ח נסעתי במטוס ומאחורי יש יהודי שהציג את עצמו כאחד מנטורי קרתא מירושלים, אח”כ עלו על המטוס קבוצה של נוער אמריקאי, והוא נכנס ללחץ… התחיל לרטון, הבהמות האלו… החיות האלו… עניתי לו שלכל אחד מאיתנו יש נפש הבהמית בתוכנו, כך שבעצמם גם אנו בהמות… הוא לא סלח לי… לכל אורך הטיסה הוא טרטר אותי, אתה פגעת בי, ביישת אותי… קראת לי בהמה! היתכן…
זה לא מצווה להיות בהמה, נכון אמנם שגם הרבי יכול לסבול שגם “בהמה” תהיה מקושרת אליו, אבל לא מתאים בכל אופן… אם אתה כבר מקושר לרבי, תהיה בן אדם, ומה זה בן אדם, הוא שכלי, אם לא למעלה משכלי, לפחות אדם שכלי, משום מה יש את ההרגשה שהבחורים של היום הם חלשים מאוד, מסכנים מאוד, לא יכולים להעמיס עליהם, לא יכולים לדרוש מהם, הם ישברו מהר…
אני עוד לא ראיתי את זה. הבחורים של היום הם בעלי כוח, הם יכולים לעמוד בעומס, “יששכר חמור גרם”, יש להם כתפיים, הם יכולים לסחוב ולעבוד. זה שאלה של גישה, איך ניגשים לעניין. ישנם אנשים שנוטים להקל בכל דבר ועניין, כמו שיש יין לייט (יין קל), אז גם רוצים שיהיה ליובאוויטש לייט, להקל בכל עניין. אני לא חושב שהם צודקים, אדרבה הבחורים של היום מוכנים, אם רק יציעו להם… נראה לי שהבעיה היא של המשפיעים, שהם לא מוכנים להשפיע כי הם עצמם חלשים, והם עצמם לא יכולים לדרוש מעצמם ולכן לא יכולים לבקש גם מאחרים. (אני לא חושב שאני כ”כ דורש מעצמי… אבל אני בכל אופן בגישה שכן צריך לדרוש). והבחורים מוכנים שידרשו – הם מחכים לזה!
אני לא אומר שאנחנו יכולים לעשות כל דבר, כמו שהיה פעם בדורות הקודמים, אבל וודאי שיכולים, ולא צריכים להתחשב עם מה שפופולרי היום, צריכים ללכת עם האמת של חסידים, עם האמת של הרבי, ובמילים פשטות: אנחנו לא יכולים לומר את זה, אבל הרבי עבד על עצמו עד קצה גבול היכולת, הרבי כותב בתשובה הידועה לגבי נשיאי חב”ד, שענינו הוא ביטול היש בתכלית, עד קצה הגבול… שיא העניין של ביטול היש!
מה הכוונה הרבי עובד על עצמו? הרבי לא צריך לעבוד על עצמו לא לאכול דברים גשמיים, אבל כן צריך לעבוד על עצמו להסתכל עלינו!
מספרים על האדמו”ר מרוזין, שהיה מישהו שנכנס אליו פעם ללא הכנה, והוא ראה ש’הרוזינר’ קפץ, הוא נבהל! הוא הסביר לנכנס אליו, שצריך להגיד לנו לפני שנכנסים, כי אם לא, אז האדם נראה כמו בעל חי שנכנס וזה פשוט מבהיל! הוא לא היה מוכן לזה…
ועל דרך זה ידוע, שהרבי הרש”ב נ”ע אמר פעם לחסיד, בתגובה לשאלה מדוע לא כתבת אלי כ”כ הרבה זמן, שהחסיד ענה לרבי, שהוא לא יכל לטבול במקווה ולכן לא כתב זמן רב לרבי. הרבי הרש”ב השיב לו, שטוב עשית, כי גם כאשר את הטיוטה שכותבים לפני ששולחים לרבי, אם כותבים בלי לטבול לפני כן במקווה, קשה לנו לקרוא! כך שזה היה נכון שלא כתב עד עכשיו.
ובמילא הרבי (שלנו) היה מוכן לקבל את כולם, אבל וודאי שהרבי היה צריך לעבוד על עצמו, אבל כאן זה בכיוון הפוך, שהרבי יכול לסבול אותנו לקבל אותנו גם כך (ללא הכנה מצידנו). יכל להסתכל עלינו, מושיט את ידו לכולם, גם לגויים וגם לכל פראי האדם שבעולם…. סובל אותם ומקבל את כולם באהבה! זה עבודה של ביטול היש בתכלית!! במקום זה שהרבי נמצא למעלה מעלה, הוא מוכן לרדת מטה מטה, ולא להראות שום צער ועניין מזה… ובכל אופן וודאי שאצלנו צריך להיות משהו דמשהו דמשהו, מהעבודה הזאת לבטל את עצמנו אבל בכיוון השני, לבטל את התאוות הגשמיות שלנו, את הרצונות שלנו. שוב אני לא דורש מעצמנו מי יודע מה… אבל משהו! זה לא צריך להיות אצלנו בפשיטות, שכל מה שאני יודע אני צריך! אם מדברים על אוכל, על דיבורים, ההתעניינות, צריך לצאת, להתעלות קצת מ’הבעלבתיות’ שלנו מהפשיטות של העולם הזה, מהנחות העולם, זה לא מתאים!
יש רשימה ארוכה בקיץ ת”ש מהרבי הקודם (רבי יוסף יצחק) שהרבי המהר”ש אמר, שיש סדרה שלימה של דברים שלא מתאימים לחסיד, ויש סדרה שלימה של דברים שכן מתאימים לחסיד. כדאי שכל אחד יקרא את זה, ממש סדרה שלימה!
יש בכם כוחות נעלים ועצומים והראיה שאתם כאן, אם לא הכוח של הרבי שנמצא בכם לא הייתם פה. נותן לכם כוח להתחבר ובשיא הפשיטות. בוודאי שאם רק תשתמשו בכוח של הרבי שיש בכם, שתוכלו גם להתעלות, באופן יחסי בכל אופן, גם במובן של ‘גילויים’, כפי שמתבטא בנפש הבהמית, (לא רק במובן שלומדים וחושבים חסידות), אלא גם בשטח, שבחור חסידי לא נוהג כך ולא נוהג כך, לא רק בגלל ‘מה יגידו עלי’… אלא כי באמת זה לא מתאים, זה לא הולך! זה אמנם דורש אתכפיא, אבל בחור ואברך חסידי מוכן לעשות את זה, הרבי צריך חסידיים בחצר שלו, לא רק בחורים וחסידים שבטלים אליו, אלא גם חיים את החיים של הרביים שלנו. הרבי רצה שתלמידי התמימים יחיו בזה, גם היום שייכים למשהו.
אני בפירוש לא בדעה של אלו שחושבים, שהיום אנחנו כאלו מסכנים, שלא שייכים באמת לזה. זה לא אשמת הבחורים או החסידים, אלא אשמת המשפיעים, וגם הם צריכים להיות שייכים למשהו, ושם מתחילה הבעיה! (גם אני משתדל לעשות משהו ואת זה אני מציע גם לכם! לעבוד על עצמכם) לא לתת לעצמכם להיות גסים ובהמיים, אלא לתת לחסידות לחלחל גם להתעדן, להיות קצת ברמה אנושית, אם לא ברמה על אנושית, להיות אנושית, להיות בן אדם!
זה גם בענייני היתר ולא רק בענייני איסור, ואדרבה אם בענייני היתר אתה שולט על עצמך, אז בענייני איסור בוודאי שיהיה לך יותר קל להתגבר! כי הרגלתי את עצמי, שלא כל מה שאני רוצה אני חייב! אפשר גם אחרת, וזה עיקר גדול בעבודת ה’, בתומכי תמימים, לבחור חסידי.
כדי להביא את המשיח, אנחנו צריכים לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות, לא יכולים להסתפק בזה שאנחנו מניחים שני זוגות תפילין, והלכים למקווה, כל יום ואומרים חת”ת… נו בסדר, זה יפה! בזה אנחנו נביא את משיח? זה טוב בשביל יהודי פשוט יותר, מאיתנו דורשים הרבה יותר להיות, ואם לא זה, אז מה אנחנו מוכנים שמשיח יבוא? אם אנו לא מוכנים לצאת מעצמנו טיפה, בשביל להתגבר על עצמנו, ועל נפש הבהמית שלנו, קצת לעבוד על עצמנו, איך אנחנו יכולים להסתכל בפני הרבי, אחרי שהרבי מתחנן אלינו תעשה מה שאפשר לעשות! תעבוד על עצמך קצת! כאשר משקיעים, ‘חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם’! וכמובן שלוקחים בחשבון שיש עליות וירידות, הכל אמת, אבל בסופו של דבר יש לנו מה לעשות!
לחיים ולברכה!
