פעמים רבות אנו נדרשים להתמודד בחיינו עם מצבים מורכבים, בהם נראה שכל החלטה שהיא, תהיה על חשבון השנייה.
מהו האופן הנכון להצליח בכל זאת במצבים אלו?
מסתבר שכבר לפני מאות שנים סוגיה זו נידונה בהרחבה בחסידות חב”ד והעצימה עוד יותר בדורנו על ידי הרבי נשיאנו.
איך לחבר שני קצוות הפכיים? לקראת יום הגדול והק’ י’ שבט.
טעימה מהתוועדות עם הרב זושא אלפרוביץ משפיע ראשי בישיבה גדולה.
- מי הסכים לשמוע לרבי הריי”צ לאחר ששמע את הפסוק מפני ה’ הוא בורח?
- מדוע לא האריכו בתפילה בליל ראש השנה אצל הרבי?
- מה השיב ר’ יואל כהן לילד ששאל אותו כיצד הוא זוכר הכל?
- מדוע היה צריך להתחנן לרב שלמה חיים?
- על מי נאמר “גאונות בעבודה” ?
- והאם אכן ישנו הבדל בין דורנו אנו לדורות הקודמים?
בחסידות חב”ד נדרשים שני קצוות הופכיים ממש פרדוקס:
- ביטול מוחלט לקיים את רצון ה’ כפי שנכתב בספר ה’תניא’ לעשות דירה לו יתברך בתחתונים.
- נדרשים גם מוחין, צריכים להתחבר עם המציאות שלנו ולא מספיק רק קבלת עול. צריך רגש, תענוג, עבודה עם כל כוחות נפשו, אותה חסידות דורשת את שני הקצוות.
דהיינו שהקבלת עול, שעושים רק מפני שהצטווינו, שזה לכאורה ‘דבר יבש’, תפעול על כל כוחות נפשו של היהודי, שכולו יתחבר להקב”ה בתכלית.
אותם שני נקודות רואים אצל הרבי נשיא דורנו, הרבי דורש ביטול הרבה יותר מדורות הקודמים. אצל ה’רביים’ הקודמים לא היו צריכים ביטול כל כך הרבה.
רב מענדל פוטרפס סיפר שהרבי הרייצ ביקש מהחסיד יחזקאל פייגין (חאטשע) להיות משפיע והוא סירב עד ששמע את הסיפור שהרבי קורא על יונה הנביא והרבי אמר את הפסוק: “מפני הוי’ הוא בורח”. והחליט לשמוע לו. רב מענדל אמר שלא היה הביטול מוחלט. ודווקא בדורנו החסידים מתבטלים לגמרי לרבי, כי הרבי אמר, וזהו! זה אין מה לחשוב…
דוגמא נוספת: רב מענדל היה אומר, אצל הרבי בליל ראש השנה התחילו את הניגון “אבינו מלכנו” בתחילת ראש השנה. מה שאין כן אצל ה’רביים’ הקודמים, היו התפילות באריכות גדולה. הרבי דרש ודורש קבלת עול, ביטול להקב”ה ולרבי.
ביחד עם זה, אין כמו הרבי שדרש את ההבנה בחסידות, הרבי היה צריך להתחנן למשפיע הרב שלמה חיים שבחורים יכתבו עניינים בחסידות, מה שהיה מופרך בדור הקודם, היתכן, בחורים יכתבו עניינים בחסידות?… חסידים צריכים ללמוד בקבלת עול, מה שייך אצלם לכתוב.. ובוודאי שהרבי דרש את זה בדורנו הרבה יותר, כידוע, בכדי שהדברים יכנסו לשכל, למידות ולנפש הבהמית של כל אחד. להוריד את ההשפעה של חסידות ושל יהדות בכלל, לכל אחד ואחד למעשה בפועל.
מצד אחד יש כאן עניין שעומדים על האמת הצרופה כנאמר “זאת התורה לא תהיה מוחלפת” ולא מוותרים על שום דבר. ויחד עם זה הרבי מאפשר וכפי שדרש לגבי שליחות שהרבי שלח את השלוחים שלו.
מצד אחד כנאמר “שלוחו של אדם כמותו” הוא עומד בתנועה של ביטול בתכלית למשלח. מצד שני, הרבי דורש ששליח יהיה גם מציאות בפני עצמו, כנאמר “שלח לך – לדעתך” צריך להיות לו דעה. לבד לחשוב ולהשתמש עם השכל שלו. וזה עצמו חלק מהשליחות!
הרי שרואים כאן שלאורך כל הדרך, הן בחסידות והן לאורך כל הדרך של הרבי, את שני הקצוות האלו כפי שהם באים ביחד, מצד אחד להיות קשורים מעלה מעלה בתכלית הביטול לעצמותו יתברך, ומצד שני לרדת למטה ולהתחבר עם המטה ועד למטה ביותר ולהפיץ שם חסידות ובמעשה בפועל.
איך עושים את זה? ראשית עלינו לדעת שככה זה, שני הקצוות נדרשים. אבל דבר ראשון צריך להיות ביטול מוחלט לתורה למצוות למצוות בהידור, למנהגים ש’מנהג ישראל תורה’ . וכפי שהרבי אמר בתשמ”ג שבכל שנה לומדים בכל שנה את המאמר של הרבי הריי”צ ליום הסתלקותו ליו”ד שבט, מכיוון שכך נהגו וכך נוהגים – זה נחשב לתורה ממש!
יש מכתב, תשובה של הרבי הקודם לר’ ברוך פריז ששאל לגבי תפילה באיחור, שלא במניין. ככה נהגו וככה נוהגים הרבי לא נכנס איתו לשקלא וטריא.
אם יש עניין שאני צריך להתחבר עם העניין ולא רק בקבלת עול, אז אולי אני אעשה כמו שאני מבין? התשובה לא! צריך להתחבר כמו שהרבי רוצה. תשים את הקב”ה בראש, את הרבי בראש, את התורה בראש ואנחנו צריכים לחבר את המידות והשכל, ביחד הנפש הבהמית והמחשבה והדיבור שלנו.
המציאות שלנו תתחבר! חסידות זה דבר טוב, התורה ומצוות זה דבר טוב, לא רק בקבלת עול, הנפש הבהמית צריכה גם להסכים ולהתחבר לזה.
צריך לעבוד על זה. לא ח”ו שיש כאן פשרה או כיפוף למישהו, כי נשתנו הזמנים מהדורות הקודמים, צריך להיות בביטול מוחלט, אבל צריך לעשות את זה גם באופן שאני אוהב ומתחבר לזה שזה יתאים גם עבורי באיזה אופן וכו’.
כאשר לומדים תניא או מאמר חסידות מהרבי צריכים להיות בביטול מוחלט. כפי הסיפור הבא:
ילד בגיל בר מצווה שאל פעם את רב יואל כהן (החוזר של הרבי) איך הצליח לזכור כל מה שהרבי דיבר בהתוועדות? הוא ענה שבשעה שעמד ושמע את דברי הרבי, לא היה בעולמו שום דבר, חוץ ממה ששמע מהרבי. זה הפלא ופלא, גאונות ב’עבודה’!
לעמוד מול הרבי כ”כ הרבה שעות ולהתייגע שבאותו זמן אין בעולמו שום דבר חוץ מהרבי!
ועל ידי זה הוא העיד על עצמו שלכן הצליח בעז”ה לזכור כל מה שהרבי אמר. כל אחד מבין שעמדו לו גם כישרונותיו. אבל זה אח”כ, קודם כל צריך היה להיות הביטול לרבי. אחרי זה, גם מה שאני מרגיש ואת הכישרונות שלו. אם אחד יבסס הכל על הרגשים שלו וההבנה שלו, זה לא ילך!
נאמר “לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי”, לשמוע מהרבי – ממי שנמצא בעולם אחר לגמרי, דיינו אם הוא נמצא בעולם האצילות, זה כבר מספיק! על אחת כמה וכמה למי שנמצא הרבה יותר גבוה מאצילות. צריך להיות בביטול, לא מספיק לומר רק “נעשה” הכל מבוסס על נעשה, אבל לאחרי זה צריך גם “הנשמע” להבין ולהתחבר בכוחות עצמי.
אנחנו מאושרים מכך שיש לנו קבלת עול שעובדים את הקב”ה ואנחנו מבינים זאת בשכלנו אנו וזהו הדבר היקר ביותר לכל מי שנמצא בעולם הזה.
זוהי הדרך שתוביל אותנו בעז”ה להצליח בעבודת ה’ ובחיים האישיים של כל אחד ואחד.
לחיים ולברכה!
