מהי התועלת וההשפעה של קיום התורה והמצוות בהידור, כאשר במילא אנו המעט מכל העולם כולו?
אחת הטענות נגד הנהגת בני ישראל על פי התורה, היא, העובדה כפי שנאמר בפסוק (ואתחנן ז) “אתם המעט מכל העמים”. ולא רק מכל העמים, אלא גם אצל כלל עם ישראל עצמו הענינים הרוחניים הם מעט לגבי הענינים הגשמיים החומריים בעולמנו, נשאלת השאלה: מהי התועלת וההשפעה של קיום התורה והמצוות בהידור, כאשר במילא אנו המעט מכל העולם כולו?
והמענה על כך, מחידוש שנתגלה בקשר לפצצת האטום:
בעבר הייתה הדעה הרווחת ש”כמות” היא מוגבלת, וה”איכות” היא בהתאם להגבלת ה”כמות”, ולכן, כדי לפעול דבר גדול ביותר, יש צורך בריבוי גדול של כמות.
אבל בתקופתנו כאשר נתגלה אפילו בחכמת המדע שלא הכמות היא הקובעת, ואין צורך בריבוי כמות, אלא העיקר הוא לגלות את הכוחות הנעלמים שבכמות, שיבואו לידי ביטוי באופן גלוי, ואז מספיקה גם כמות קטנה ביותר בשביל לפעול ענינים הכי גדולים!
התגלית שנתגלתה בחכמת המדע בעניין האטום היא, שעל ידי חלוקת האטום לחלקים קטנים ביותר, יכולים להפיק כוח ואנרגיה בשביל לפעול כמה וכמה ענינים שבעבר היו סבורים שבשביל זה יש צורך בכמות גדולה ביותר של חומר.
כלומר לא הכמות היא הקובעת, אלא ניצול כל האיכות שיש אפילו בכמות קטנה ביותר, ולא עוד אלא שניצול האיכות הטמונה בכמות היא על ידיד חלוקות לחלקים קטנים יותר, שמשמעות חלוקה זו, היא הביטול מהישות שלו, ואז יכולים על ידי כמות קטנה ביותר – לפעול דברים גדולים מאוד.
ומזה יש ללמוד מוסר השכל, שאין להתפעל מהעובדה ש”אתם המעט מכל העמים”, כי כשמגלים את הכוחות הנעלמים הטמונים במעט, (כוח המסירות נפש שירשנו מאבותנו, עבור המטרה לשמה 
נבראנו לשמש את בוראנו, ביטול הישות העצמית, בדוגמת חלוקת האטום), יש בכוחה של כמות קטנה ביותר, אטום אחד, להפוך עיר שלימה ולכבוש עולם שלם!
עניין זה מודגש בעבודתו של אברהם אבינו – היהודי הראשון בעולם:
נאמר, “אחד היה אברהם” (יחזקאל לג כד) – אחד ויחידי, וכנגדו התייצב כל העולם, כדרשת חכמנו ז”ל על הפסוק “ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים” (נח יא א) שנאמר בדור הפלגה, ש”אמרו דברים חדים על שני אחדים, על ה’ אלוקינו ה’ אחד ועל אחד היה אברהם” ונקרא אברם העברי, על שם ש”כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד (בראשית רבה סוף פרשה מב) ואף על פי כן, כהמשך הכתוב לאחרי המילים “אחד היה אברהם, “וירש את הארץ”, היינו, שכאשר היה אחד ויחידי מול כל העולם, כבש את העולם כולו, [ שהרי לא נאמר “וירש זרעו, כשנעשו רבים) את הארץ”, אלא “וירש (הוא בעצמו) את הארץ”, בהיותו אחד ויחיד] על ידי זה ש”ויקרא שם בשם ה’ א-ל עולם ( וירא כא לג) אל תקרי ויקרא אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקדוש ברוך הוא בפי כל עובר ושב (תלמוד מסכת סוטה י. סוף ע”א) כלומר, שלא הסתפק בכך שהוא בעצמו ידע שה’ אל עולם, אלא התחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם, וכל מי שפגש, אפילו ערבי, פעל עליו שגם הוא יכריז “ה’ אל עולם”!
(שיחת הרבי מליובאוויטש – פורים תשי”א תורת מנחם ח”ב עמוד 313)
