קטע מהתוועדות יד אייר פסח שני בישיבה, עם הרב זושא אלפרוביץ.
בכפר חב”ד היו שני אחים תאומים, לאחד קראו בערל ולשני קראו וועלוועל (האחים הרב זאב וולף (וועלוועל) ושלום בער קסלמן) , שניהם היו יהודיים חסידיים יראי שמים בתכלית. לפעמים מצטייר דמות של יהודי חסידי בדמות, בציור, במקרה שלנו, שניהם היו אנטי ציור, שניהם היו יהודים בעלי ביטול בתכלית, אחד מהם היה רב בישיבה בכפר חב”ד משפיע וגם מלמד בתלמוד תורה, והשני היה הדוור של כפר חב”ד, פשוט לחלק את הדואר.
ומעניין שדווקא את הדוור מאוד מאוד העריכו אותו כחסיד, אני זוכר שהוא היה בא לישיבה מפעם לפעם, והיה יוצא בריקוד עם איזה בחור (היה לפני התוועדות או אחרי) היה ויכוח בין חסידים מי מהם עומד בדרגה גבוהה יותר. היה מקובל על אף שבערל היה בישיבה והשני היה דוור, מה שהרגישו בשני היה ביטול מיוחד, אבל שניהם היו חסידים גדולים.
מה הכוונה בזה?
ישנם כאלו שאצלם מצטייר הציור של חסיד, באופן של ציור, כמו הכהן גדול שהיה הולך בבית המקדש ביום הכיפורים עם 8 בגדים, ואני לא מדבר על הבגדים כפשוטו, לחסיד יש ציור מסויים, אבל חסיד שהוא דוור בכפר חב”ד ומסתובב כל היום עם שק של הדואר בין בית לבית… אני לא יודע אם בעיני אותם אלו שמחפשים ציורים, הם היו נתפסים באחד כזה, ואם הם היו מבינים שבו נמצא עומק החסידות, אולי אפילו הרבה יותר מ’המשכיל’ וה’עובד’ הגדול. היו בכפר חב”ד גם ‘עובדים’ שהאריכו בתפילה שעות, היה כמו ר’ מאיר גרוזמן שהיה מאריך בתפילה ור’ בערל שייקביץ ע”ה, שניהם מקבלים של ר’ שלמה חיים ועוד… ר’ וועלוועל קסלמן לא היה דמות, וגם בערל לא, אבל הם היו חסידים, חסיד ודמות הם שני דברים שונים, דמות הוא לא חסיד וחסיד הוא לא דמות!
היה סיפור בליוובאויטש עם מי שכונה השיל”א הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב במכתבים באגרות קודש של הרבי הריי”צ מופיע שאר בשרי, הרבה אגרות אליו, היה גם בכולל חב”ד ועוד. והוא הגיע לליובאוויטש וישב בהתוועדות עם ר’ חוניע מורוזוב שאמר משהו, והשיל”א התבטא אליו כלשון הפסוק, “שלח ידיו בשלומיו חילל” וגו’ אז חוניע מורוזוב עונה לו: אמת! אבל מסרתי הכל לרבי! אז כאן מצד אחד יש כאן חסיד מחברון או מירושלים, “מנקיי הדעת” מירושלים, עם כל הציורים שיגידו והשבחים, קדוש וטהור וכו’, וכאן יש אחד שאומרים עליו חילל וגו’ ומה הוא עונה: בסדר, אוקיי, אבל מסרתי את הכל לרבי!
זה עניין אחר: יש מישהו קדוש, ויש מישהו שהוא יודע שלא קדוש, אבל הוא קשור לרבי, ומה הכוונה קשור לרבי: מדוע אינך קדוש אם אתה קשור לרבי? כי בכל זאת יש לו נפש הבהמית. הרבי הוא צדיק גמור ואנחנו אפילו לא בינוני! אז נשאלת השאלה: במה אנחנו קשורים לרבי אם זה המצב שלנו?
התשובה לזה, יכול להיות מישהו קדוש בתכלית אבל הוא לא קשור לרבי, אין לו את הביטול, הוא מציאות בפני עצמו. ויש מישהו בטל לרבי, איך הוא אמר, מסרתי את העניין לרבי, אמנם מה שאני אני, אבל אני שייך לרבי!
להיות שייכים לרבי זה על ידי ביטול, התקשרות ענינו ביטול.
ידוע הסיפור שהיה בליובאוויטש (אני לא אוחז בכאלו דברים אבל כדאי לספר, כדי לדעת לפחות) שפעם פרצה שריפה בליובאוויטש, ולחסיד ר’ חונייע מורוזוב היו כבר חמשה ילדים וחיכו לילד השישי, ופרצה שריפה, והוא תיכף רץ לבית הרבי לבדוק שהכל בסדר, ואח”כ אשתו רצתה לעזוב אותו, איזו מן הנהגה זאת! הפקרת אותי עם כל הילדים וכו’, הרבי הרש”ב היה צריך להתערב בזה להציל המצב! אני לא נכנס לזה אם זה היה צריך לנהוג כך או לא, אבל נקודת הדברים שהוא היה כל כך בטל לרבי, שדבר ראשון רץ לבדוק מה שלומו! שוב, זה לא דברים שאנחנו אוחזים בהם בדרגתנו, אלו היו חסידים מסוג שונה, ר’ מענדל מורוזוב סיפר, שחונייע מורוזוב אמר, שההבדל אצלו בין הרבי הרש”ב לרבי הקודם, שאצל הרבי הרש”ב לא היה יכול להיות שיתפספס אצלו מילה אחת מהמאמר של הרבי, ואצל הרבי הקודם כן יכול להיות כך… נו, אבל היו חסידים שהיו מסורים לגמרי, זה היה העולם שלהם, הרבי.
אם הם היו קדושים או לא, איני יודע, סביר להניח שגם היה להם אלמנט של קדושה. המעשה הזה יוכיח: שהיה סיפור שחונייע מורזווב התוועד בשבת אחת, כאשר הרבי הריי”צ כבר עזב את רוסיה, והיו בחורים שכבר היו צריכים להתייצב לצבא אחרי שבת, והוא אמר בהתוועדות אחרי שאמר “לחיים”, שמי שיתחייב לתרום לתומכי תמימים כך וכך, הוא מבטיח לו שינצל, ולמעשה כל מי שהתחייב ניצל, למעט בחור אחר שהתחכם ולא הסכים לזה… שהוא נתפס, ואח”כ ביקש ממנו סליחה והוא אמר לו שיתן פעמיים וכך הווה, אכן הוא ניצל בסוף. כך שסביר לומר שהיה לו אלמנט של קדושה, ובכל זאת, לא זאת הייתה ה’נקודה’, אלא הביטול הגדול לרבי, אם הרבי רוצה שתהיה קדוש, תהיה קדוש, ואם הוא רוצה שלא תהיה קדוש, אז אל תהיה קדוש!
יש זמנים שנדרש להיות קדושים, ויש זמנים שנדרש מאיתנו לא להיות קדושים. זה לא נוגע, תהיה מחובר לעניין, אל תהיה מציאות לעצמך… הרבי צריך אנשים שיהיו בטלים שילכו איתו ביחד, כמו לדוגמא בי”א ניסן תשי”א הרבי אמר, שיתנו לו רשימה מי מתמסר אליו, ולא צריכים לפחד כיוון שלא ידרשו מי יודע מה, אבל צריכים להתמסר, שמה שיגידו לך תעשה!
ועל זה יושבים בישיבה, שמי שיקבע לך בחיים זה הרצון של הרבי שהוא הרצון של הקב”ה, ולפני שאתה קדוש – אתה בטל, ואם לא קלטת את זה, אז פספסת את העיקר! הנקודה המרכזית של תומכי תמימים, לדעת שאין עוד מלבדו, ומי הוא המבטא את העניין הזה של אין עוד מלבדו, הוא הרבי!
רבי, יחד עם זה שהוא צדיק גמור וקדוש בתכלית הקדושה, קודם כל הוא “בכל ביתי נאמן הוא”. הנאמנות שלו להקב”ה הביטול שלו בתכלית להקב”ה. ההדגשה של הרבי לא זה שהוא קדוש, ובוודאי שהוא קדוש ובמעלה יתירה מכולם, אלא זה שהוא נאמן ואת הנאמנות הזאת הוא רוצה למסור לחסידים, שגם הם יהיו נאמנים, שיהיה אפשר לקחת יהודי אברך, ולשלוח אותו לקצווי תבל, לפינה נידחת בעולם, ושיהיה נאמן למשימה שהוטלה עליו, שלא יצטרכו לפחד מה יהיה איתו, כי הוא נאמן! הרבי צריך נאמנים, וודאי שהרבי צריך גם קדושים, אבל תהיה קדוש מתוך נאמנות, אל תהיה קדוש בגלל שאתה מחפש להיות ‘אצטלה דקדושה’, להיות ‘צורבא דרבנן’… תהיה של הרבי, וממילא תהיה גם קדוש, אבל אתה יושב בישיבה בתומכי תמימים ולומד ומתפלל והכל, כדי שיצא ממך מישהו שנאמן לרבי!
