למה חשוב מאוד להסתכל גם על העבר?

לפנינו טעימה קצרה ואיכותית מהתוועדות בישיבה לכבוד י”ב תמוז – חג הגאולה, עם אורח מיוחד בישיבה: הרב דוד אבא זלמנוב

  • מדוע חשוב מאוד להסתכל גם על העבר?
  • מה הסביר רבי לוי יצחק כשמיאן לצאת ל’הקפות’ ואיך זה שייך אלינו?
  • מדוע מצבנו כעת באמת לא כל כך קשה בגלות?
  • איך לשלב בין הרצון להגיע למעלה עם האופן האפשרי בהווה?
  • וגם למי אמר הרבי שצריך לטבוע בלימוד החסידות? 

מעשה שהיה עם רבי לוי יצחק מברדיצוב סנגורם של ישראל, בליל שמחת תורה בבית מדרשו, כאשר חסידיו ממתינים לו זמן רב והוא לא יוצא מחדרו. רבי שניאור זלמן האדמו”ר הזקן (בעל התניא) היה באותו מעמד והם התייעצו איתו מה ניתן לעשות. הוא אמר להם תקראו לו ל’דין תורה’ אצלי.

בדין תורה טען רבי לוי יצחק מדוע הוא לא יוצא לחסידיו לה’קפות’ בשמחת תורה: למדתי את הפסוק הראשון בהקפות “אתה הראת לדעת כי ה’ הוא האלקים אין עוד מלבדו” והוא מצא על זה מאה פירושים! וכאשר נוכח בעוצמת הפירושים הנפלאה ובדרגתו הגבוהה בעבודת ה’ טרם הגיע לבצעם, על כן הוא נמנע מלצאת ל’הקפות’ עד שישלים את עבודת ה’ הקדושה לפי כל הפירושים על פסוק זה…

אמר לו האדמו”ר הזקן, הפסדת בדין תורה! תירוץ ראשון הוא אמר לו, מכיון שכעת מצאת מאה פירושים, וכשתסיים איתם, תמצא עוד מאה…

תירוץ שני הוא סיפר לו משל: היו זוג זקנים שחיו בתחתית ההר בבית רעוע מאוד. כאשר המים היו מגיעים בזמן הגשמים לתחתית ההר הוא היה מפרק להם את הבית מעוצמת הזרם. הצרות גברו משנה לשנה. הם החליטו למצוא פתרון: ירימו את הבית לראש ההר ואז יקבלו גשם קל מכיוון שרוב הגשמים יורדים לתחתית ההר ושם נמצא הזרם הגדול וזה בוודאי יעזור להם להמשיך לחיות בשלום.

אמרו ועשו, התחילו להרים את הבית לראש ההר, אמנם הם לא היו צעירים והדרך הייתה קשה עבורם. עשר מטר, עשרים מטר, שלושים.. עולים… בשלב מסויים החלו סימני ייאוש אצל הבעל, כאשר הוא רואה את הקצה של ההר שמאוד רחוק ויהיה קשה להגיע וכו’.

אז האשה אומרת לו, למה אתה מסתכל על העתיד, תסתכל על מה שעלינו, כמה כבר הספקנו וכעת שצף המים בחורף, יהיה הרבה פחות מהיכן שהגענו בתחתית ההר..  זה יתכן לנו הרבה עידוד להמשך העלייה הקשה!

והנמשל, אומר האדמו”ר הזקן לרבי לוי יצחק: אנחנו כבר אחרי ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות, כבר התקרבנו הרבה יותר אל הקב”ה, זה לא מה שהיה בהתחלה, אפשר לצאת ל’הקפות’ ולומר “אתה הראת” בשמחה.

אנחנו יושבים יחד ושואלים הרבה פעמים את עצמנו, הנה עברה עוד שנה ואפילו עוד שנה, ואיפה אנחנו היום? היצר הרע של כל אחד אומר לו, עדיין לא הגענו למשיח ? מה יהיה ?

ועל זה באה התשובה, שאמנם עדיין לא הגענו למשיח עצמו, אבל מהגלות אכן השתחררנו קצת.. אנחנו כבר לא בתחתית .. יש לנו הרבה מאמרים של הרבי הרבה שיחות קודש. אני זוכר שהתחלו להדפיס את המאמרים והליקוטי שיחות, זה היה בשנות ה”מם” אבל היום זה הרבה יותר טוב, ומה שהרבי שולח את השלוחים לכל פינה בעולם זה מהפכה… אז אמנם להגיד שזה כבר משיח, בוודאי שלא! אנחנו במצב קשה מאוד… אבל תסתכל גם למטה, ותראה כמה כבר עברנו! כמה ישיבות נפתחו, כמה חסידות אנחנו לומדים מיום ליום, ולומדים את השיחות ומתחברים עם הרבי, ועוד יותר מעמיקים… זה כבר לא מה שהיה לפני עשרים שנה, לא להשוות בכלל! נכון אנחנו רוצים משיח בפועל, ועד כדי כך שהרבי אמר בשיחה המפורסמת של כ”ח ניסן תשנ”א שכל מה שעשיתי היה (ח”ו) להבל ולריק.

דרך אגב, אני נזכר שכאשר שמענו את זה בשידור באמצע הלילה באותה שנה, וקמנו לסדר חסידות בבוקר, והמשפיע הראשי הרב משה נפרסטק היה בישיבה, וסיפרנו לו את מה שהרבי אמר, אז הוא אמר לי רגע, אתה בטוח ששמעת את זה? אולי חלמת באותו רגע והיית עייף ולא שמעת נכון?…  אבל הרבי בענווה שלו בביטול כזה להגיד על עצמו דבר כזה…  

אבל בנוגע אלינו, הנה אנחנו חושבים לעצמנו אנחנו בשנת תשפ”ב ועדיין לא בגאולה, וכמה אפשר להמשיך כך… זה הכל נכון! אבל תסתכל גם אחורה כמה התרוממנו כמו שלא מסתכלים רק על כמה דפים במסכת נשאר לך עד לסיום, תסתכל גם כמה למדת עד עכשיו!

וזה השאלה איך מסתכלים על הדבר! חשוב מאוד להסתכל גם אחורה ולא רק לראות את העתיד…

הגישה לדבר היא יוצרת את היחס לדבר, אם אתה מתסכל רק על החצי כוס הריקה או גם על מה שכן הספקנו ורואים שמשנה לשנה, יש יותר העמקה יותר ישיבות יותר מאמרים. עוד בית חב”ד בעולם.

אותו דבר גם בלימוד, ככל שתלמד יותר ותתעמק יותר אז אתה לומד יותר פירושים ויותר אפשרויות ממה שהורגלת שהיית צעיר יותר, ולכאורה אתה יותר מבולבל כעת… כנאמר יוסיף דעת יוסיף מכאוב, וכעת אנחנו רואים את העולם בעוד צורה ובעוד אופן והסבר, ולכאורה יש לך כעת יותר מחשבות ויותר קושיות והכאב מתגבר וזה נכון.

אבל זהו טבע הדברים, שהקב”ה העמיד אותנו במבחן הזה בגלות, להמשיך ביתר שאת וביתר עוז, והרבי איתנו, וממילא י”ב זה חג הגאולה, עם כל המשתמע. והנה היום ברוך ה’ אין מסך הברזל ברוסיה, ויכולים כולם ללמוד ולשמוע ולחיות עם דברי התורה והחסידות כמו שמעולם לא היה אפשר! הרבי שופך עלינו מכל כיוון שהוא…

וכפי שהרבי אמר לאחד הבחורים ביחידות, שהוא צריך לטבוע בחסידות, להשקיע את עצמו בלימוד ולשכוח מהוויות העולם… וכמובן שכמה שאתה לומד יותר ורואה יותר, הכאב יותר חזק! אבל חייבים גם להסתכל על מה שיש היום וזה נותן לנו הרבה מאוד כוח להמשיך ולהתגבר על הכל בדרך לגאולה השלימה!

הרבי מגלה אצלנו את עומק הנשמה, כתפקיד של רועה ישראל ומעורר אותה ונותן לנו, ואנחנו צריכים גם כן להחזיר לו בחזרה. ממש כמו ביציאת מצרים שהקב”ה ירד אלינו וצמצם את עצמו כמו אבא רחמן שיורד אלינו וגואל אותנו, ומה שנשאר לנו, לקבל את זה ולהחזיר אליו אהבה, כמים הפנים לפנים.

וגם היום שחוגגים את י”ב תמוז שהרבי הריי”צ יצא מהמאסר למרות שאנחנו לא היינו שם ולא זכינו לחוות את השמחה, אבל הרבי אומר שככל שעובר הזמן השמחה גדלה וההשפעה של הימים האלו מגיעה לכל אחד ולכל מקום!

רוצים להגיב על הכתבה?

הירשמו לניוזלטר שלנו

הישארו מעודכנים כל הזמן!

עוד בחדשות הישיבה

Scroll to Top