לקראת יום הגדול והקדוש ג תמוז בו ימלאו 30 שנה להעלם וההסתר הגדול עת הפסקנו לראות את הרבי. האחים הרבנים הרב מנחם מענדל גרונר משגיח ראשי בישיבה גדולה בישיבתנו, והרב יוסף יצחק גרונר השליח הראשי של הרבי לצפון ודרום קורליינה, בניהם של מזכירו האישי של הרבי. משתפים גילויים מרתקים על ימי ילדותם אצל הרבי והחיזוק העיקרי היום שרואים ומקבלים מהרבי בכל המובנים.
איך ידע לראשונה על ה'רשימות' בחדר הצדדי ומתי סידר על פי בקשת הרבי מאביו, את חדרו של הרבי ואז הבחין בפרטים לראשונה.
המכתב של הרבי שהגיע באמצע הלילה, והעזרה הגדולה להמשך קיומו של בית הספר היהודי הגדול.
גילויים מחדרו הקדוש של הרבי
הרב מנחם מענדל גרונר משגיח ראשי בישיבה גדולה: כשאנחנו גדלנו פה, אני זוכר את המקום הזה כשהייתי בגיל שלוש/ארבע. כיוון שאבא שלי אחרי התפילה היה נכנס לרבי, ואני ואח שלי היינו קטנים, היינו דופקים בדלת. פעם אחת הצלחנו להיכנס, הרבי הסתכל עלינו הספקנו…
אבל הקטע הזה, (הכניסה לחדר הרבי) תמיד ידענו שזה מחוץ לתחום. כשהתחלנו לגדול, ידענו פה לא נכנסים, זה ממש לגן עדן התחתון ובוודאי לחדר של הרבי. יש עוד דבר, היום כולם מסתכלים על חדר של הרבי רואים כזה דבר, כזה דבר, כשנכנסו ליחידות, לא ראו שום דבר, כיוון שכל הריכוז היה על הרבי, אז אף אחד לא ידע איך החדר נראה.
היה פעם אחת שראש הממשלה מנחם בגין הגיע, בתשל"ז הגיע לבקר את הרבי. אז הרבי ביקש מאבא שלי שיעשה את החדר בצורה מסודרת כדי שיוכל לקבל אותו. הוא הגיע ביום ראשון בלילה, אז במוצאי שבת קודש, אבא שלי ביקש ממני להביא עוד בחור, ועבדנו פה מעשר בלילה עד ארבע בבוקר לסדר. הוצאנו ארגזים של חומר ודברים, ואז יכולתי לראות מה יש בחדר הפנימי שם. ואז אבא שלי אמר שעל המגירות יש משהו מיוחד, יש רשימות של הרבי.
יש שלוש מחברות עם ספירלה ושם הרשימות והרבי מראה לו את זה מפעם לפעם. אף אחד לא יודע מזה. וכשהרבי ר"ל היה אחרי האירוע המוחי הסתובבו פה רופאים, אז אבא שלי לקח את הרשימות ושם את זה במגירה התחתונה ושם על זה דברים, כדי שח"ו הגויים לא יגעו, הם יראו מחברת ישנה מי ידוע מה יקרה לזה… אח"כ אגודת חב"ד מצאו את זה ומזה נולד הרשימות.
אבל החדר הזה, אף אחד לא הסתכל על החדר הזה מבפנים, ראו את הרבי. היום מסתכלים למעלה, מסתכלים פה איזה ספרים, ואיזה פריטים.. כשאני נכנסתי אז לעבוד באותו לילה, היו כמה שולחנות, היה שולחן עם המפה של ישראל, ועל זה היו ספרים מסוימים. היה השולחן העגול שהרבי המהר"ש עשה, אז היה שם כמה ספרים, היה הרבה ספרים פתוחים, על הכיסאות על הכל, והשולחן של הרבי היה מלא במכתבים ובספרים בהכל, והיה צריך לסדר את זה.
וגם ליד החלונות שם היה שכבות של נייר ועל זה היה המון המון דברים עד החלון ולכן זה לקח לנו הרבה זמן.
אז זה היה הפעם היחידה שיכולתי לראות מה בעצם קורה בחדר, אבל ככה, כשנכנסו ליחידות, לא היה שייך דבר כזה. רק נכנסנו הסתכלנו טוב על הרבי ולא הסתכלנו לצדדים. עכשיו אני מפחד שלא יתייחסו לזה כמו מוזיאון, כשנכנסים לחדר של הרבי צריך להיכנס ברטט ובזיע.
בארה"ב החדר הזה היה משותף כיוון שחדר המזכירות היה תלמוד תורה ופה הרבי ישב עם המזכירים ועבדו. אחר כך היה זמן שפינו את החדר ועברו לשם, לפני ההסתלקות של הרבי הריי"צ, וזה נהפך להיות החדר של הרבי, עד הזמן הזה.
הייתי רואה שהמזכירים צריכים להיכנס לחדר של הרבי הם היו מחכים לשלש ורבע, הם היו מסתכלים על השעון ובדיוק בשלש ורבע הם היו עומדים ככה ברטט ובזיע. ראיתי את אבא שלי ואת הרב חדקוב לפני שהם נכנסו. אבל לפה לא נכנסו, היה פחד גדול!
המכתב שהגיע באמצע הלילה
את הליווי מהרבי חש הרב יוסף יצחק גרונר מקרוב גם אחרי ג' תמוז. כך הוא מספר:
השבוע: "בשנת תשמ"ח ייסדנו את בית הספר היהודי הגדול בעיר שלנו, (בשליחות בקורליינה) בברכתו של הרבי. שנים אחדות חלפו, קרה ג' תמוז תשנ"ד וביום מן הימים, בסיום שנות הנו"ן, החלו דיבורים על כך שלא נכון שבית הספר היהודי בעיר יהיה מנוהל דווקא על ידי חב"ד וצריכים להביא זרמים נוספים שגם הם יהיו שותפים בהתוויית הקו של בית הספר ובניהולו. אנחנו כמובן סירבנו ואמרנו שבבית ספר יהודי יש רק דרך אחת אפשרית והיא דרך ההלכה, אבל היה לחץ גדול.
"התארגנה פגישה מסוימת, ואני זוכר שלילה לפני הפגישה אמרתי לרעייתי שאני מרגיש החמצה, כי עד לפני כמה שנים, לפני ג' תמוז, היינו כותבים לרבי במצב כזה ומקבלים ברכה. היו כמה וכמה פעמים שבהן הרבי הדריך אותנו ונתן ברכה והכול הסתדר כעת היינו זקוקים שוב לעזרה ולא ידענו מה לעשות.
למחרת בשעת בוקר מוקדמת, שש בבוקר, הגעתי לבית הכנסת לתפילת שחרית. אצלנו מתפללים שחרית מוקדם כי אנשים מתחילים את סדר יומם מוקדם. אחרי טבילה במקווה ותפילה, נכנסתי למשרד שלי וגיליתי במכשיר הפקס שממתין מכתב עבורי.
"ניגשתי לפקס, הרמתי את המכתב וראיתי שמדובר בשני מכתבים מאגרות קודש. מכתב אחד קצר והמכתב השני ארוך התחלתי לקרוא את המכתב הראשון. זה היה מכתב תשובה של הרבי למחנך בארץ ישראל, שכתב שמופעל עליו לחץ לשנות את שיטת החינוך שלו והרבי משיב לו שעליו להמשיך ברוח ישראל סבא, ונקודת הדברים היא שצריך להתבונן מה טוב עבור הילדים.
"אני זוכר שעמדתי שם במשרד, שעות לא רבות אחרי השיתוף האישי שלי על הצורך בתשובה וברכה מהרבי, ובידי מכתב שלמעשה יש בו גם תשובה עבורי איך עליי להתמודד. אני זוכר שלקחתי את צילום המכתב לבית, והתיישבנו אני ורעייתי ולמדנו את המכתב שוב ושוב ושוב עד שהיה שגור בפינו.
"בהמשך התקיימה האספה המדוברת, ושם כמובן החלו להאשים אותנו ולהתלונן ולומר שלא מתאים שרק 'זרם אחד' ייוצג בבית הספר היהודי, ושצריך שגם זרמים אחרים מהקהילה, ולא רק האורתודוקסים, ינהלו את בית הספר. כשהגיע תורנו לדבר חזרנו על המשפט שכתב הרבי באותה אגרת, שמה שצריך לעמוד לנגד עינינו הוא השאלה אם הצעד המוצע טוב לילדים או לא, וטענו והסברנו מדוע מה שקורה כעת, כמו שאנחנו דורשים; הוא הדבר הכי טוב לילדים. ובאמת הדברים הללו התקבלו על לב הנוכחים וסתמו את טענותיהם. הרגשנו שברכת הרבי מלווה אותנו.
אבל הדבר המפתיע והמעניין התברר לנו רק בהמשך. מאיפה קיבלנו לפתע את המכתב הזה אלינו למכשיר הפקס במשרד? כשהסתיימה האספה התקשרתי לאבא שלי. הוא ידע כמובן על ההתמודדות שלנו ועל האספה המתוכננת, ושאלתי אותו אם הוא ששלח לי את המכתבים. הוא לא הבין, שאל איזה מכתב.
סיפרתי לו שקיבלתי בלי להתכונן שני מכתבים מאגרות קודש בפקס: הוא אמר שלא שלח.
חזרתי למשרד, בדקתי מאיפה הגיע הפקס וראיתי שהמכתבים נשלחו מספריית הרבי. ואז הבנתי: מספר חודשים קודם לכן ניגשתי לאחד מעובדי הספרייה (כיום הוא כבר אינו עובד המקום), שהוא גם חוקר חסידי, ואמרתי לו שאני מחפש מידע על אודות משפחת לוזינסקי החב"דית. זו הייתה משפחה חב"דית עשירה מבברויסק, שנמנתה עם חסידיהם של אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי, ובין השאר סייעה לחסידים רבים לאורך השנים להתפרנס.
חיפשתי מידע על המשפחה הזו בעקבות מפגש שלי עם אחד מנכדי המשפחה, שחקר ורצה לדעת עוד ועוד על שורשיו ולקבל מידע. בעקבות הנכד יצרתי קשר עם אותו עובד בספריית. העובד אמר לי אז, כשפניתי אליו, שיש מכתב של הרבי לקדיש לוז, ששימש יו"ר הכנסת השלישי במשך עשר שנים (מתש"כ ועד תש"ל), שהוא בן למשפחת לוזינסקי, ושהמכתב המדובר אמור להיות מודפס בכוך החדש של אגרות קודש, חלק כ"ג, שהוכן לדפוס.
במכתב המדובר הרבי משיב ללוז על מכתבו שעסק בחיי הקיבוץ. לוז כתב לרבי שחיי הקיבוץ טובים ומעולים, ובתגובה הסביר לו הרבי מהו החיסרון בהם, שאין פרטיות ואינדיבידואליות וכדומה.
ביקשתי מעובד הספרייה שישלח לי את המכתב והוא הבטיח לי שישלח אותו. בפועל שכח זאת, על רקע טרדותיו, וגס אני הספקתי לשכוח. כעת כשהתבוננתי במכתבים שהגיעו אליי לפקס הבנתי שהמכתב-השני, הארוך יותר, המופיע מיד אחרי מכתבו הנזכר של הרבי למחנך, שבו ראיתי גם תשובה עבורי, הוא המכתב המדובר לקדיש לוז.
הבנתי שכעת אותו עובד הספרייה נזכר לשלוח לי את המכתב. כיוון שלא רצה לחתוך את העמוד, שלח גם את המכתב הקודם לאותו מכתב – המכתב למחנך.
"מיהרתי ליצור איתו קשר. התקשרתי אליו ושאלתי למה לפתע שלח אליי את המכתב, אחרי חודשים ארוכים. הודיתי לו כמובן גם על המכתב ללוז, ששלח אליי, וסיפרתי לו גם שבעיקר מצאתי תועלת אישית בלתי מתוכננת מהמכתב הראשון דווקא. ואז סיפר לי השולח למרבה ההפתעה שלילה קודם לכן, בשעה מאוחרת, נזכר לפתע בהבטחתו לשלוח לי את המכתב והתמלא נקיפות מצפון על כך שטרם עשה זאת. הוא ניסה להתעלם בתחילה, אבל ראה שהדבר אינו מרפה ממנו. הרי הבטיח לשלוח את המכתב. לכן הלך במיוחד לספרייה, נכנס פנימה ושלח את המכתב, ורק אז עלה על מיטתו לשנת לילה!
"כששמעתי זאת נדרש לי זמן לעכל את הדברים. זה היה בלתי נתפס. אמרתי לו: מה אתה חושב? מאיפה בא הצורך שהרגשת לשלוח לי את המכתב? זה משום שהרבי נמצא איתנו ומשום שהיינו זקוקים למכתב הזה בשעה הזו בשליחות שלנו.
וזו הנקודה שאני רוצה לחדד גם כעת, ערב 'שלושים שנה'. אם מתקשרים אל הרבי בעצם, ויודעים שיש לנו תפקיד שעלינו לעשות בכוחות עצמנו כמו שהדגיש הרבי תמיד ועם זאת אנו יודעים שהעבודה בכוחות עצמנו תלויה בהשפעה מלמעלה, ושיש רבי שמלמעלה משפיע על החסידים ועוזר ותומך – מקבלים כוחות!
(צילום וידאו: מאיר דהן COL, ובאדיבות מגזין כפר חב"ד, ערוץ חסידות)
