ידוע ומפורסם על המעמד הקדוש והמיוחד בתקיעות השופר של הרבי, לו זכו המתפללים בראש השנה בבית מדרשו. מה שפחות ידוע הוא, על חבילות הנייר בצבע חום אותן ביקש הרבי להעלות עמו לבימת ה’תקיעות‘. מה הכילו החבילות, מי ארז אותן, ומדוע ביקש הרבי שיהיו עמו בזמן תקיעות השופר?
לקראת ראש השנה, הרב מנחם מענדל גרונר, משגיח ראשי בישיבה, משתף אותנו עם זיכרונות מבית אבא ומגלה טפח מעבודת הקודש של הרבי.
בכניסתו לתפילה של ראש השנה בבוקר, מלווה במזכירים, אחז הרבי בידיו הק’ את המחזור, ובדרך כלל ספרים נוספים כמו סידור האריז”ל לרבי שבתי מרשקוב. מאחוריו היו צועדים המזכירים, אבי מורי הרב יהודה לייב גרונר ע”ה, ועמיתו הרה”ח הרב בנימין קליין ע”ה, ובידיהם כמה חבילות של פדיון נפש שאנשים כתבו ומסרו לרבי לפני ראש השנה, ארוזות בנייר עטיפה חום וקשורות בחוטים. במהלך התפילה החבילות היו מונחות על שולחן קטן ליד מקום מושב הרבי.
לקראת תקיעות השופר, הובאו לבימה ושם היו מנוחות כל משך זמן הכנה לתקיעות והתקיעות עצמן. יצוין כי בשנים קודמות החבילות היו קטנות יותר בהתאם להוראת הרבי, כדי שיהיה אפשר להכניסן למגירת הסטנדר של הרבי, אבל בשנים מאוחרות יותר החבילות גדולות יותר והונחו על גבי שולחן. פרט זה של גודל החבילות היה משמעותי לגבי דבר נוסף, כשאבי הניח את החבילות על בימת הקריאה, לקראת התקיעות, הוא היה מניח אותן בשורה, לא זו על גבי זו, כדי שיסתירו כמה שפחות מהעומדים קרוב לבימה, מול הרבי.
רבים סבורים שבחבילות היו מכתבי פידיון נפש (להלן פ”נ) שהרבי קיבל בערב ראש השנה, וכדאי להעמיד דברים על דיוקם.
ראשית, היה נהוג שעם הפדיון נפש נותנים גם ‘דמי פ”נ’ ומצרפים כסף בתור ‘פדיון’. בדרך כלל הרבי קיבל את הפ”נ בערב ראש השנה עד הצהריים ואחר כך נסע לאוהל (לתפילה בציון חמיו רבי יוסף יצחק – האדמו”ר הקודם של חב”ד). ומובן שלא היה אפשר להספיק לפתוח אלפי מעטפות ולהפריד את הפדיון נפש מהכסף שאינו מותר בטלטול בחג. גם בשנים שכבר הייתה בקשה מהמזכירות לציבור שלמלכתחילה ימסרו את הפ”נ במעטפה אחת ואת דמי הפ”נ במעטפה נפרדת, זה לא השתנה.
במשך השנים שאלתי את אבי כמה פעמים, אילו מכתבי פדיון נפש נמצאים בחבילות הללו, אבל הוא תמיד אמר לי שאלו הם דברים שעליו לשמור בסוד ואסור לו לספר, ורק אמר שהוא אורז את החבילות לפי הוראות שהרבי נותן לו. אבא אפילו נמנע מלאשר במפורש שהחבילות מכילות מכתבי פידיון נפש, אם כי גם לא הכחיש זאת.
לגבי אריזת החבילות הללו אני כן זוכר, מאז היותי ילד קטן, שאבי היה נכנס לרבי אחרי תפילת ערבית של ליל א’ של ראש השנה במיוחד למטרה זו, זה היה נמשך כעשרים דקות (וכמובן שאבי הקפיד לקשור את החבילות באופן המותר ביום טוב). פעם שאלתי את אבי מה הרבי עושה באותה שעה, והוא ענה – הרבי יושב במקומו ואומר תהילים במתיקות מופלאה.
למחרת בבוקר, כשפתח הרבי את דלת חדרו לצאת לתפילת שחרית, המזכירים לקחו את החבילות שכבר היו מוכנות מהלילה.
כללו של דבר, כל סדר עבודת הקודש של הרבי בעניין מכתבי פדיון נפש הרבים, נעלם ונשגב מאיתנו. הדברים לא ידועים לנו לגבי ראש השנה, וכך גם לגבי כל ימות השנה. ראו שיש מכתבים שהרבי לוקח איתו לאוהל וקורע ומשאיר אותם, ולעומת זאת היו כאלה שנשתמרו בידו ונשרפו רק בשריפת חמץ בערב פסח. ואין איתנו יודע עד מה!
בתמונה: הרבי עם החבילות החומות לצד מזכירי הרבי (ביום חול) צילום: magbis.org
