זיכרון והנצחה לנפטרים

מעוניין בהנצחה של יקירך?

אנחנו הפתרון הטוב ביותר עבורך

הנצחה הינה הרצון של האדם לשמר לעד את זכר יקיריו. ההתמודדות עם הפרידה מאחד מבני המשפחה היא קשה וכואבת. ההנצחה מהווה נדבך חשוב העוזר בהתמודדות זו.

על פי המסורת היהודית, יש לנשמה של הנפטר קשר עם העולם שלנו, ובמיוחד אלינו קרובי משפחתה, גם לאחר הפטירה.

משום כך, אנו דואגים להמשיך את הקשר עם הנשמה באמצעים רוחניים המתבטאים בעולם שלנו במעשים טובים המוקדשים עבורה, לעילוי נשמה במקום טוב יותר בגן עדן.
כך למשל, אנו דואגים לקיים תפילה מיוחדת ביום הקדוש בשנה יום הכיפורים ובחגים נוספים, תפילת 'יזכור', בתפילה זו אנו מזכירים את שמות הנפטרים ומתפללים עבורם וכן מנדבים צדקה עבורם לאחר החג.

הרבי מלובביץ כותב באחת מאגרותיו הקדושות (כרך ט"ו, עמו שעט): "פשוט הדבר על פי אמונה ואפילו על פי השכל, כי הנפש (הנשמה) היא נצחית ובפרט נפשו של בן ישראל, שהיא חלק אלוקה ממעל ממש.

מזה מובן גם כן, אשר תמיד הנשמה משתוקקת לעליה ובזמן היותה בגוף גשמי בעולם הזה, הרי זה בידה על ידי עשייתה תורה ומצוות, מה שאין כן בעלותה מן הגוף, שאז על אלו הרוצים טובתה, לעשות לזכות הנשמה, על ידי שיוסיפו הם בענייני תורה ומצוות לזכותה.

ובכדי שיהיה לימוד התורה בסדר וכן קיום המצוות, צריכים להיות להיות דוקא בשמחה ובטוב לבב, על שזוכים למלאות רצון נותן התורה, ועל שזוכים לעשות לעילוי הנשמה".

"הנשמה חיה וקיימת ויכול לעשות גדולות לזכותה, וצריך להיות שמח על יכולת זו והעצבות ח"ו ואפילו המרירות , הרי זה מוכיח על חלישות האמונה בהשארת הנפש"

בהתאם לפסוק הנאמר בספר קהלת (ז,ב): "והחי יתן אל לבו" מסביר הרבי, כי ההשפעה של המעשים הטובים שלנו לכבוד הנשמה שנפטרה, חוזרת גם אלינו ובכך אנו זוכים לברכות ומזל טוב, המגיע לנו משמים כתוצאה מכך.

אנחנו נדאג להנציח את יקירך במקום הטוב ביותר עבורו

שלט הנצחה מפואר נר תמיד, עם שמו של יקירכם במרכז בית הכנסת אצלנו בישיבה, יזכיר את יקירך מידי יום

לימוד התורה של מאות תלמידנו מבוקר עד ערב, ביחד עם התפילות בישיבה יוקדשו לעילוי נשמתו

ביום האזכרה עצמו נערוך יום לימוד במיוחד עבורו

תמונות משלט ההנצחה ישלחו אליכם מיד בסיום הביצוע

תוכלו להיות רגועים ולדעת שאתם מפקידים את האחריות והזכות הגדולה בידיים הטובות ביותר!!

מהי הנצחה אמיתית?

נאמר בספר קהלת ע"י שלמה המלך החכם מכל אדם: "טוב ללכת לבית אבל מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם והחי ייתן אל לבו".
פסוק זה, אותו אמר החכם מכל אדם (קהלת ז, ב) שגור היה בפיו של הרבי  מלובביץ בשנה הראשונה להסתלקות רעייתו, הרבנית חיה מושקא ע"ה. פסוק זה קובע את תגובתו של  "החי" על פטירת אחד מישראל; להתבונן בתכלית החיים בכלל, ובמיוחד – ללמוד ממעשיו  הטובים של הנפטר וליישם אותם.
זוהי למעשה ההנצחה האמיתית של הנפטר, הגורמת לנו להיות אקטיביים ולעשות מעשים טובים הממשיכים את דרכו בעולמנו וע"י כך נמשיך גם לזכור את יקירנו ולהנציח אותו בקרבנו.
התנהגות ברוח זו גורמת לנשמה נחת בעולמות העליונים המביאים גם לנו שפע של ברכה ומזל משמים.

הדרך הרצויה לחיים

 "והחי ייתן אל לבו", אילו כל אדם היה מחדיר ללבו את עובדות היסוד של החיים, את העובדה שאנו חיים בעולם חולף, את העובדה שבסיומו של עולם זה ממתין לנו עולם נצחי – הרי שכל חיינו היו משתנים לטובה. יחס האדם לבוראו ויחס האדם לזולתו היו משתפרים עד לבלי היכר.

חיים המתנהלים אגב ביקורת עצמית הם חיים איכותיים יותר. חיים כאלו מביאים להקמתה של חברה אידיאלית, חברה שכל אדם החי בה משתדל לעשות את הטוב והמועיל בלבד.
אדם הצועד בדרך זו מתבונן תדיר במעשיו, מבקר אותם ומשתדל לשפרם, שואף להתעלות ולהגיע לפסגות. המושג "בית אבל" משמש אצל אדם כזה כסימן דרך, כסיטואציה המחייבת להתבונן ולערוך חשבון נפש.

מה קורה ביום האזכרה?

ביום האזכרה, יום השנה לפטירה. הנשמה מתחילה תקופה חדשה וסדר עלייה למקום שלא ידעה לפני כן. הדבר נרמז גם בצורך לומר את תפילת הקדיש ביום זה, בכל שנה מחדש. אמירת הקדיש מתחילה ב"יתגדל ויתקדש שמיה רבה" במשמעות של להגדיל ולקדש את שמו הגדול של בורא עולם, ובזאת אנו אומרים אשר כל מה שמגיע ממנו, הוא הטוב ביותר, למרות שבעינינו לא תמיד נראה הדבר. לפי המובא בספרים הקדושים, בכל פעם שאומרים את תפילת הקדיש, נפעלת גם עלייה מיוחדת לנשמת הנפטר. 
משום כך ישנו צורך חשוב גם מצידנו לעורר פעולות חדשות ומעשים טובים נוספים בהמשך לנאמר "והחי יתן אל לבו", ללכת בדרכיו של יקירנו ולהמשיך אותו גם כעת בעולמנו, פעולות הגורמות לעלייה נוספת של הנשמה בשנה זו, ביום גדול וחשוב זה.

חייו האמיתיים של יעקב קשורים ב"זרעו". על-ידי שצאצאיו ממשיכים את דרכו, נמשכים גם חייו שלו. בדרך זו נמשכים לעד חייו של יעקב אבינו גם בעולם הזה הגשמי.

כשהתורה מתארת את הסתלקותו של יעקב אבינו, היא מבטאת זאת במילה "ויגווע" ואינה מוסיפה "וימת". "וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (בראשית מ"ט, ל"ג). על כך אומרת הגמרא (במסכת תענית ה, ע"ב) "יעקב אבינו לא מת".

שואלת הגמרא: וכי לשווא ספדו הספדנים וחנטו החונטים וקברו הקברנים? תשובת הגמרא היא, שהדבר נלמד מהפסוק "ואתה אל תירא עבדי יעקב… כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שביים"; יש כאן השוואה בין יעקב לזרעו – "מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים".

לכאורה תשובת הגמרא אינה עונה על השאלה: איך אפשר לומר שיעקב אבינו לא מת, והלוא ספדוהו, חנטוהו וקברוהו? ועוד יש להבין איך העובדה ש"זרעו בחיים" פועלת ש"אף הוא בחיים".

אמיתת החיים

ברור שכאשר הגמרא אומרת "יעקב אבינו לא מת", אין היא מתכוונת לשלול את המציאות הנראית לעיני בשר. אין זו רק אמת עובדתית, אלא התורה עצמה מעידה שספדו את יעקב, חנטוהו וקברוהו, והתורה ודאי היא אמת. זו אפוא שאלת הגמרא: וכי לשווא ספדו הספדנים וחנטו החונטים וקברו הקברנים?

על כך באה התשובה "מקרא אני דורש". כלומר, אף-על-פי שהתורה עצמה מעידה שקברו את יעקב, הרי מקרא מפורש בא ללמדנו מהי אמיתת מציאותו של יעקב אבינו ומה הם חייו האמיתיים, ומבחינה זו "יעקב אבינו לא מת".

אמת נצחית

ייחודו של יעקב אבינו בכך, שעליו נאמר "תיתן אמת ליעקב". כלומר, מידתו היא מידת האמת. ומאחר שהאמת היא נצחית ובלתי-משתנית, בהכרח שגם חייו של יעקב אבינו נמשכים בקיום נצחי, ולא רק בעולם העליון אלא גם בעולם הזה.

וזו תשובת הגמרא: "מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים". חייו האמיתיים של יעקב קשורים ב"זרעו". על-ידי שצאצאיו ממשיכים את דרכו, נמשכים גם חייו שלו. בדרך זו נמשכים לעד חייו של יעקב אבינו גם בעולם הזה הגשמי.

הטבעי והעל-טבעי

נמצא אפוא, שחייו של יעקב אבינו מתקיימים במקביל בשני מישורים. מצד אחד, המישור הטבעי, שאף הוא חלק מהאמת האלוקית, ומבחינה זו נאמר בתורה שספדו הסופדים וקברו הקברנים. מצד שני ישנו הרובד העליון יותר של המציאות, שמבחינתו "יעקב אבינו לא מת".

כך גם חייהם של "זרעו", של כל בני-ישראל, מתנהלים במקביל במישור הטבעי והעל-טבעי. מצד אחד יהודים חיים בעולם הזה וכפופים למגבלותיו, אך בה-בשעה מבטיח הקב"ה ש"אתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".

זה סוד קיומו של עם-ישראל – עם שחי בתוך טבע העולם, ובה-בשעה כל קיומו הוא נס על-טבעי. נצחיות זו תבוא לידי ביטוי שלם בתחיית המתים, שבה יזכו כל ישראל לחיים נצחיים פשוטו כמשמעו.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כו, עמ' 7; כרך לה, עמ' 223)

תמיהה גדולה מתעוררת על שם פרשת השבוע "חיי שרה". הרי בפרשה דוקא מדובר על מות שרה ועל האירועים שבאו לאחר מכן. מדוע נקראת הפרשה "חיי" שרה?

פרשת חיי שרה בספר בראשית (כ"ג ,א) כולה, עוסקת במאורעות שאירעו לאחר פטירת שרה אמנו: קניית מערת המכפלה כדי לקברה; נישואי יצחק לרבקה, שבה הוא מתנחם על פטירת אמו; ולבסוף מסופר על נישואי אברהם וקטורה (היא הגר) ועל תולדות ישמעאל.

לפיכך מתעוררת תמיהה רבה על שמה של הפרשה – "חיי שרה", בדיוק ההפך מהמסופר בה. הלוא ידוע, ששמה של פרשה בתורה מדוייק בתכלית, ולכן עלינו לומר שקיים קשר עמוק בין המסופר בפרשה לבין מהותם האמיתית של "חיי שרה".

טיבם של חיים

חיים אמיתיים הם נצחיים. הם אינם מסתיימים בשעת הפטירה, אלא מוסיפים להתקיים ובאים לידי ביטוי בצאצאיו של האדם ובמהלך החיים שנמשך אחר-כך בעולם. מבחינה זו, דווקא האירועים שלאחר הפטירה הם המעידים על טיבם של החיים, כי בכך נבחנת מהותם האמיתית של חיי האדם.

וכך אמרו חז"ל: "יעקב אבינו לא מת", וההסבר – "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים". כלומר, כאשר זרעו ממשיך בדרכו ובאורחותיו, אז אנחנו יודעים ש"אף הוא בחיים".

וכך דווקא בפרשתנו, המספרת על האירועים שלאחר פטירת שרה, אנו רואים את נצחיות חייה. אנו רואים את רבקה, הממשיכה את דרכה של שרה (ובלשון הכתוב: "ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו", ומפרש רש"י "והרי היא שרה אמו") וגורמת לחידוש שלושת הניסים שהיו בימיה.

יתרה מזו: כל אירועי הפרשה מלמדים, כי שיטתה של שרה היא שניצחה.

שרה ואברהם

כאן עלינו להבחין בין שרה לבין אברהם: שרה הייתה אמו של יצחק בלבד. מאז היוולדו שאפה שהשפע האלוקי יופנה רק אליו, בהיותו זה שמסמל את הקדושה. לעומתה, אברהם היה גם אביהן של אומות אחרות (ישמעאל ובני קטורה), והעניק מאשר לו לכל בניו. שרה חפצה לגרש את "בן האמה", אך אברהם הצטער על גירושו והתפלל גם בעבור ישמעאל.

האירועים המסופרים בפרשתנו מעידים על צדקת דרכה של שרה דווקא. הפרשה נפתחת בסיפור מערת המכפלה. במקורה, הייתה המערה מקום קבורתם של אדם וחוה, הורי כל המין האנושי. והנה אנו רואים שאברהם קונה את המערה לקבורת שרה, ובפועל נקברו בה רק האבות והאימהות של עם-ישראל – כשאיפת שרה, שביקשה להפנות את השפע האלוקי רק לעבר בנה יצחק.

ההמשך – עם-ישראל

מוסיף על כך המאורע השני, שליחות אליעזר: על אליעזר, תלמידו המובהק של אברהם, נאמר ש"היה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים". הוא גם זכה לניסים רבים. ועם זאת, כאשר ביקש שיצחק יישא את בתו, לא נענה, ואברהם השיב לו: "בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מידבק בברוך".

גם סיום הפרשה מוכיח על כך. אומרת התורה: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק", ואילו לבני הפילגשים נתן מתנות "וישלחם מעל יצחק בנו". כך מוכיחה הפרשה כולה את צדקת דרכה של שרה אמנו, שראתה את המשכה דווקא ביצחק בנה וביקשה להעביר אליו את השפע האלוקי. לכן נקראת הפרשה חיי שרה, כי דווקא בה אנו מגלים את נצחיותם ואת צדקתם של חייה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך טו, עמ' 145)

מדוע מדליקים נר לזכרו של הנפטר?

נאמר בספר משלי "כי נר ה' נשמת אדם". הנשמה נמשלה לנר, כשם שבנר ישנם שני חלקים, החלק הרוחני – האש, והחלק הגשמי הנר עצמו או הפתילה האוחזת את האש, כך הם הדברים גם בגופו של היהודי.
נשמת האדם היא האש הבוערת ללא הרף ומנסה תמיד לחזור למקורה ממנה הגיע במרומים. הגוף הוא הנר (או הפתילה) האוחזים את האש ומורידים אותה לעשייה בעולם.
האש, בשונה משאר 3 היסודות (רוח, מים ועפר) מהם נבראו כל הברואים החומריים, אשר טבעם לשקוע למטה, לאש ישנה תכונה של עלייה והתרוממות. זאת מכיוון שהאש נשארה רוחנית גם בהיותה בריאה בעולם הגשמי שלנו והיא שואפת בכל עת לחזור ולהתחבר למקורה אצל אבינו שבשמים. זו הסיבה לנצחיותה של הנשמה גם לאחר יציאתה מגוף האדם, ולכן  ישנה חשיבות למעשים הטובים שלנו גם לאחר פטירתה המהווים עבורה עלייה ללא הרף.

מה עוד ראוי לעשות לזיכרון ועילוי נשמה?

1.  להדליק נר נשמה בכל ימי השבעה ואם אפשרי גם במשך כל שנת הפטירה, נר שבועי הניתן לרכישה.
2. אמירת קדיש מידי יום 11 חודשים מיום הפטירה, וביום האזכרה מידי שנה.
3. אמירת משניות מועילה מאוד לעילוי נשמה של יקירך.
4.  אמירת פרקי תהילים בכל יום.
5.  עלייה לתורה, בפרט בשבת קודש מסייעת מאוד לנשמת הנפטר.
6. הקדשת שיעורי תורה בבית הכנסת או בישיבה עבור נשמת הנפטר.  יש לומר לפני השיעור או לתלות שלט עם שמו של הנפטר ושם הוריו. 

אצלנו בישיבה תוכלו לתרום ולהקדיש יום שלם של לימוד ותפילה מיוחד וכן גם נוכל ללמוד עבורכם משניות לפי שם הנפטר לעילוי נשמתו.

החיים האמיתיים נמשכים לנצח
חיים אמיתיים הם נצחיים. הם אינם מסתיימים בשעת הפטירה, אלא מוסיפים להתקיים ובאים לידי ביטוי בצאצאיו של האדם ובמהלך החיים שנמשך אחר-כך בעולם. מבחינה זו, דווקא האירועים שלאחר הפטירה הם המעידים על טיבם של החיים, כי בכך נבחנת מהותם האמיתית של חיי האדם. וכך אמרו חז"ל: "יעקב אבינו לא מת", וההסבר - "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים". כלומר, כאשר זרעו ממשיך בדרכו ובאורחותיו, אז אנחנו יודעים ש"אף הוא בחיים".

הנציחו עכשיו את היקר לכם מכל

שלט הנצחה נר תמיד

ניתן לבחור מספר תשלומים ללא תפיסת מסגרת האשראי!
36 עד 36 חודשים
  • שלט הנצחה מפואר
  • לימוד תורה ותפילות מוקדשים מידי יום
  • הקדשת יום לימודים מיוחד ביום האזכרה
  • תמונות משלט ההנצחה בסיום הביצוע

ניתן לתרום באמצעות
ביט BIT 
למספר: 058-7491418

 להסבר נוסף לחץ כאן

פרטי הבנק: 
בנק פאג"י – 52. סניף ביתר – 177. מס' חשבון: 409104736 
קוד מוסד להוראת קבע: 21191
בנק הדואר:  2373776 
על שם בית דוד קרית גת

ניתן לתרום באמצעות
הצ'קים הדיגיטליים של V-CHECK
למספר: 058-7491418

   להסבר נוסף לחץ  כאן

גלילה למעלה